שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ז סימן ד׳

והנה בשנת תרט"ז ד' במדבר ל"ח למב"י ראיתי בספר יראים מצוה קמ"ט שהביא דברי הבה"ג שהובא בתוס' חולין דף נ"ח ד"ה ושוין שכתב לחלק דלכך ב"ה אוסרין ביצת נבלה שאינה נמכרת עדן בשוק משום דנבלה איסור דאורייתא אבל לענין בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וביראים שם ס"ל דבשר עוף בחלב דאורייתא וע"כ מחלק דחלב שחוטה דרבנן והוא תימא מלבד דאנן קי"ל דבשר עוף בחלב אינו רק דרבנן ואין שום חולק אף גם דמ"ש דהא דאמרו ביצים הנגמרים מותרין לאכלן בחלב מיירי בחלב שחוטה הוא דוחק גדול דהא סתם קתני השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ומנין לו להיראים לומר דמיירי בחלב שחוטה ובאמת הבה"ג והתוס' והראב"ד בפיהמ"ש שם כלם כתבו דבשר עוף בחלב דרבנן אמנם נניח זאת. והנה היראים כתב דיש לדחות גוף הקושיא דמה שאסרו ב"ה בנבלה לא משום דבשר הוה רק דכתב לא תאכל כל נבלה והכוונה כל הנאכל בנבלה נאסרה אבל לענין בשר בחלב בשר בעינן וכי מגמרא לאו בשר הוא ונוראות נפלאתי דמלבד דלא נמצא דרשה זו אף גם דאם כן יהי' לב"ה מן התורה אסור דהרי כל מה שבנבלה לא תאכל ולפ"ז יקשה לב"ש דחולקין ע"ז למה מודין בביצת טריפה דניהו שנגמרה איסור והו"ל בשר הא גם בנבלה הו"ל כל מה שבנבלה והקרא אמר לא תאכל כל נבלה אף גם דהרי דם לאו בכלל בשר נבלה הוא כמ"ש התוס' להדיא בפסחים כ"ב ד"ה והרי דם וא"כ השתא דם דבודאי הוא בכלל כל הנאכל בנבלה לא הוה בכלל נבלה מכ"ש ביצה דפרשא בעלמא הוא ואף דהגאון בעל אבהע"ז בחידושיו בפסחים שם רצה לחדש דדם בכלל בשר וכן הפ"י כתב מטעם אחר לישב קושית התוס' ובתשובה בארתי הדברים באורך אבל מ"מ בשביל זה לא נדחה פשטת הענין דכל דלא ס"ל כן מכ"ש לחדש דרשה חדשה דכל נבלה אתי לרבות כל מה שנאכל בנבלה זה תמוה מאד לפע"ד וגם הסוגיא דביצה דף ז' לא א"ש לפ"ז וע' בש"ך סי' פ"ז ובשעה"מ פ"ט ממ"א ה"ה ובשטמ"ק ב"ק דף מ"ז ודו"ק. והנה קשה לי בהא דאמרו ביצה עם יציאתה נגמרה ופריך למה הלכתא ולמה לא קאמר לאפוקי מדרבה דאמר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וע"ז קמ"ל דדוקא ביציאתה נגמרה ולא מאתמול ונ"מ לענין הכנה דרבה וצע"ג. והנה בקושית הרמב"ן בה' בכורות הנ"ל בהא אפרוח לכי מסרח גביל אמר אלי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י די"ל דאם נימא דביצה אסורה משום אבמה"ח שוב באפרוח גם כן אסור כמו כתרוי דריאה דאסור לר"א משום אבמה"ח וגם אמר דבאמת הו"ל זוז"ג רק דהתוס' ישנים בנדרים בסוגיא דגדולים כתבו דל"ש זוז"ג בעפר דלאו מינו הוה כלל ולפע"ד נימא דאסור משום אבמה"ח שוב הוה זוז"ג ואסור דבשלמא לפי האמת דאינו אסור משום אבמה"ח שוב הוה רק עפרא בעלמא ול"ש זוז"ג עכ"ד בקצרה ואיני רואה בזה ממש דאם נימא דאבמה"ח צריך להיות מתחלת ברייתו א"כ כאן דתחלה קא מסרח ורק לאחר כן גביל שוב לא מקרי מתחלת ברייתו ובלא"ה יש לפקפק דמה מועיל אבמה"ח סוף סוף לכי מסרח גביל אמנם במה שהקשה דהו"ל זוז"ג יש לומר לפי מה שכתוב התשב"ץ דיש לחלק בין הרכבה שכונית להרכבה מזגיות א"כ כאן הוה הרכבה מזגיות ול"ש כלל זוז"ג ודו"ק.