שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ז סימן ב׳

אשר שאלת בהא דאמרו בביצה ביצה עם יציאתה נגמרה ופריך למאי הלכתא וכו' ומסיק למקח וממכר וע"ז אמרת ששמעת מפי רבך הגאון המפורסם מוה' נחום טריביטש זצ"ל האבד"ק ניקילשבורג דאמאי לא אמר נ"מ לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ז סק"ט דלכך בתרנגולת שהכה על זנבה ויצא' ביצתה אף כשהיא מעורה בגידים היא אסורה אף דלענין שמותר לאכלה בחלב כל שגמורה בחלבון וחלמון שרי משום דבאמת ביצים מהראוי לאסור משום אמה"ח רק דילפינן דשרי כמ"ש התוס' וא"כ זה דוקא כשנפרש לגמרי מן הבשר אבל כל שמעורה בגידין אסור ע"ש וא"כ לפ"ז לימא דלכך עם יציאתה נגמרה שיהי' מותר משום אבמה"ח אבל כל שלא נולד' והיא מעורה עדיין בבשר אסור משום אבמה"ח וכתבת שהגאון התפאר שהקשה קושיא זו לכמה גדולים ואין פותר. הנה לפע"ד בפשיטות ל"ק דא"כ אין נ"מ בין יציאתה להיתה במעי תרנגולת רק תלוי אם עדיין מעורה בגידים או לא ותדע שכן הוא דאם לא כן יקשה בהא דפריך אלא עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה ביום טוב הא במעי אמה אסורה לאכלה ביום טוב והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב וקשה אמאי לא מוקי כר"י דאמר אם היו מעורות אסורות וע"כ דא"כ גם כשעם יציאתה נגמרה גם כן אסור' כל שהן מעורות ואם כן אין נ"מ בין יציאתה לעודה במעי אמה וז"ב ופשוט. ובזה ממילא נלפע"ד לישב הדק"ל בהא דנקט הברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות וקשה למה לא נקט רבותא דאפילו בהכה על זנבה ומצא הביצים שהפילה דמותרות ביום טוב. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהרי הת"ק מיירי כשעדיין מעורות בגידין דע"ז פליג ר"י ואמר דמעורות בגידין אסורות וכמ"ש רש"י ולפ"ז שוב הי' אסורות משום אבמה"ח וכמ"ש הש"ך ולכך נקט בהשוחט דגם הביצים הותרו בשחיטה ולכאורה זה ראי' ברורה לשטת הש"ך דבמעורה אסורות משום אבמה"ח. אברא דלפ"ז יקשה דלשטת הפוסקים דת"ק מחמיר יותר מר"י וס"ל דבעינן קליפה קשה אם כן יקשה אמאי נקט השוחט דוקא והא אף במעי אמה משכחת לה דיהי' עם קליפה קשה ונגמרה כולה. אמנם נראה דבאמת ביו"ט הוה הביצה מוקצה ורק דבעומדת לאכילה מותר משום דאוכלא דאפרת הוא והיינו כמ"ש רש"י ותוס' ריש ביצה דאי בעי שחיט ואכיל כל מה שבגוה וא"כ דוקא ע"י שחיטה הוא דמותר אבל על ידי הכאה אפשר דלא יצא בבירור והוה מוקצה וגם אף למאן דלא סביר' לי' מוקצה מ"מ מוקצה דבע"ח חשוב טפי כמ"ש התוספות ריש ביצה ד"ה דלמא ואם כן כל שהכה על זנבה ועודנה בחיים חיותה חשוב מוקצה דבע"ח ואף שהביצה נפרדת מ"מ כל דעודנה במעי אמה מוקצה דבע"ח חשוב להו ואסור ולכך נקט השוחט. ובזה יש לישב הא דאמרו אלא הא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכול ביו"ט מני לא ב"ש ולא ב"ה והקשה המהרש"א דלמא הברייתא קמ"ל רבותא במעי אמן דחמור טפי ורק במסקנא י"ל דנולדה חמור טפי ולפמ"ש א"ש דאם יש סברא להיפך א"כ יקשה למה נקט השוחט לתני הכה על זנבה דזה ודאי במעי אמה דא"ל דמוקצה דבע"ח חמיר טפי די"ל דלב"ש לית להו מוקצה לית לי' להש"ס דמוקצה דבע"ח חמיר טפי דבאמת אינו מוכרח דמהרש"ל חולק ע"ז. והנה לשיטת הש"ך לכאורה י"ל דביצה ספק טריפה שנולדה ביו"ט יש להחמיר אם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור דהרי קודם שנולדה לא הותרה מאיסור אבמה"ח ואם כן ממילא גם כשיוצא ממעי אמה יש להחמיר ואף בלא ספק טריפה כל שקודם שנולדה היו הביצים אסורים שוב שייך לאוקמא אחזקתן שהיו קודם שנולדו וכעין מ"ש בתוס' בחולין דף י"א דאוקי אחזקתן שהי' קודם שנולדו דלא קדשו בבכורה והארכתי בזה בתשובה אחת ואף אם נימא דלא מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ עכ"פ לר"נ דאמר הטעם משום מוקצה ואם כן שפיר שייך לומר דאוקמא אחזקתה והוה מוקצה מחמת איסור דקודם שנולדה אסורה משום אבמה"ח. ובזה יש לישב הא דאמרו בדף ד' בשלמא לרבה היינו דתנן וספיקא אסורה וכו' והקשו בתוס' דלר"נ ג"כ קשה דאמר משום מוקצה ולפמ"ש א"ש דלר"נ שייך לאוקמא אחזקתי' והוה מוקצה דס"ל מוקצה מחמת איסור או סתם מוקצה עכ"פ אקצי' מדעתי' וז"ב. ובזה א"ש הא דמשני בספק טריפה והדבר יפלא דאם כן מה ענינו ליו"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת מיירי שנולדה ביום טוב וכל שהיא ספק טריפה א"כ עכ"פ עד שנולדה היתה מוקצה אף אם הי' שוחטה ומצא בה ביצים גמורות כל שמעורות עדיין דהו"ל אבמה"ח ול"מ לומר דהשחיטה יתיר דהא הם מספק טריפה שלא מועיל השחיטה ואם כן שפיר מוקמינן אחזקה אף לענין יו"ט. ובזה מיושב היטב מה שפירש"י ספק טריפה ספק נולדה מתרנגולת טריפה ולא פירש שהספק אי היא טריפה דא"כ ל"ש לאוקמא אחזקה ומה ענינו ליו"ט ועפ"י מ"ש בזה. אברא דלפ"ז יקשה הא דאמר אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול הו"ל דשיל"מ אלא ספק טריפה תבטל ברובא ולפמ"ש דגם ספק טריפה מיירי שנולדה ביו"ט אם כן הו"ל דשיל"מ. אך י"ל דמזה ראי' למה שנסתפק בשו"ת צ"צ סי' ס"ה בדבר שיש עליו שתי איסורים והוא נסתפק בכה"ג שספק טריפה נולד ביו"ט אי נימא דכיון דלא הוה דשיל"מ מצד טריפות ל"ש דשיל"מ גם בשביל יו"ט דעכ"פ אסור בשביל טריפה ע"ש ואם כן א"ש ודו"ק. ויש לישב בזה קושית הצ"ץ שם בשם עבוה"ג חתנו ז"ל ע"ש ומפני שגם השואל שם נחת לזה ע"כ דברי מעטים. והנה מ"ש מעלתו בשם ספר חתם סופר מהגאון הצדיק מהר"מ סופר זצ"ל שתמה על מה שלא נאסר ביצים לעכו"ם משום אבמה"ח דלישראל שרי מקרא אבל לעכו"ם נשאר באיסורי'. ולפע"ד נראה דהרי התוס' בחולין דף ס"ד שם כתבו לבסוף דראוי להתיר בביצים דאתי מש"ז דמסריח והוה כעור הבא כנגד פנים של חמור וע"ז כתבו דמ"מ כיון דמתחלתו מעורה עם בשר חשוב כבשר ע"ש ומזה ראי' ברורה לדברי הש"ך דכל שמעורה חשובה כבשר ואסור משום אבמה"ח ולפ"ז בעכו"ם דבאמת הכ"מ פ"ט ממלכים הלכה י"א הקשה דמנ"ל כלל דבשר יהי' אסור בעכו"ם משום בשר מן החי וכתב הלח"מ דבעכו"ם כתיב אכילה על הבשר דהבשר לא תאכלו בעוד הנפש בו וכ"כ הרשב"א בחולין דף קכ"א בשם הרמב"ן א"כ מסתבר דנאסר דוקא בשר עצמו הפורש מן החי אבל ביצה שנפרש' מן החי רק שתחלת' מעורה עם בשר וחשוב כבשר זה לא נאסר בעכו"ם וז"ב לפע"ד ודוקא בישראל דבשר גם כן אסור עכ"פ משום בשר בשדה טריפה וא"כ גם ביצים אסורות משא"כ בעכו"ם וז"ב. ובזה יש ליישב גם קושית הגאון די"ל דכל עיקר סברת הש"ך הוא לדידן דבעי' חלמון וחלבון לאכלו בחלב ואל"ה חשוב כבשר ממילא מסתבר דלענין אבמה"ח כל דמעורה חשוב כבשר אבל לת"ק דר"י דס"ל אף בחלמון לבד ג"כ מותר בחלב וכמ"ש רש"י ואם כן פשיטא דמעורה לא תאסר שיהי' נחשב כבשר ולענין חלב יהי' מותר אף בחלמון לבד ודו"ק היטב.