שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ו סימן ב׳

מה שהקשית בהא דמבואר בפסחים דף ע"ב בכהן שהי' אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג וב"ח דלר"א משלם קרן וחומש והקשית לפמ"ש הרמב"ן דכשנמצא ודאי חלל לא הכשירה תורה רק בספק חלל למה ישלם קרן וחומש הא על כל פנים לא עדיף ממזיק מתנת כהונה דודאי הזיק ואפ"ה פטור מכ"ש בזה. הנה כבר קדמך בשעה"מ ובטעם המלך הלכות ביאת מקדש פ"ו בזה. ולפע"ד נראה דאדרבא משם ראי' להרמב"ן דהרי הר"ן כתב בהא דאמרו בחולין דף קל"א גבי אנס המלך את גרנו ושאני התם דמשתרשי לי' וכתב הר"ן דדוקא כשלא רצה להפקיע המצוה רק שהמלך אנס גרנו הוא דמחייב כל שמשתרשי מה שאין כן כשאכל והזיק המתנת כהונה ורצה להפקיע המצוה בידים דודאי פטור אף דמשתרשי ולפ"ז הא שם משתרשי לי' דאלמלא לא אכל זאת הי' צריך לקנות תרומה וכיון שספק חלל הוא א"כ לא רצה להפקיע המצוה דאולי כהן הוא ושפיר משלם קרן וחומש וז"ב. אברא דגם לפמ"ש הרמב"ם דאם נמצא בודאי חלל משלם הקרן גם כן א"ש דהרי מיירי בשוגג וא"כ לא רצה להפקיע את המצוה וחייב כל שמשתרשי לי'. ובזה מיושב קושית השעה"מ שהקשה דלהרמב"ם למה כשמעידין שהוא ב"ג לא ישלמו להכהן מה שרצו להפסידו שצריך לשלם המתנת כהונה ולפמ"ש א"ש דהרי באמת הו"ל מזיק מתנת כהונה רק דמשתרשי לי' וא"כ זה שמשלם אינו רק כשמשתרשי לי' אבל הם יכולין לומר שלא הי' משתרשין לי' ולא הפסידו אותו כלום. ובזה נראה טעמו של הרמב"ם דלכך אינו חייב חומש רק הקרן בלבד משום דבשלמא הקרן שפיר אבל החומש אינו משתרש לי' דמה נ"מ לו אם אכל תרומה או חולין רק מה שמשתרש וזה ל"ש רק בקרן אבל לא בחומש שלא בא רק בשביל שאכל תרומה וזה פטור דמזיק מתנת כהונה פטור וז"ב כשמש ודוק ובזה אמרתי בתשובה אחת בענין ט"ה דבר נחמד בהא דאמרו בחולין דף ק"ל ע"ב מדר"א ליקו וליתוב אלא מסיפא וחכ"א עני הי' באותה שעה טעמא דעני הי' אבל עשיר משלם אמאי להוי כמזיק מתנת כהונה דפטור והדבר תמוה דלמה לא נפרוך מר"א ולפמ"ש א"ש דבאמת גם שם קשה דהא משתרשי לי' וצ"ל כמ"ש הר"ן דכל דנתכוין להזיק אף משתרשי פטור ולפ"ז ליכא למיפרך מר"א דהא מיירי כשהי' עני באותה שעה וא"כ אז לא נתכוין להזיק ושפיר חייב לשלם ולכך פריך מרבנן דבעשיר חייבו ובעשיר הוה מזיק גמור ופטור ודו"ק היטב. ובזה נלפע"ד הא דכתבו התוס' שם בד"ה תנא תני ישלם דאף דישלם משמע לצי"ש מ"מ כאן בעני כיון דבהיתר לקחן אין לו להתחייב אפילו לצי"ש ולפי שטת הר"ן אדרבא כל שהי' עני באותה שעה ודאי מהראוי שיתחייב אף דמזיק פטור מ"מ כאן הא משתרשי לי'. ובגוף קושית התוס' דמשלם משמע נלפע"ד הדבר ברור ע"פ מה דאמרו בשבת דף ק"כ חסידא אגרא שבתא שקלי ומשני הכא בירא שמים עסקינן ופירש"י דירא שמים אינו מוותר על שלו וחסיד אף מה שהוא שלו כל שיש נדנוד עבירה הוא מוותר ע"ש ולפי"ז כל שחייב לצי"ש שפיר ניחא דקתני ישלם דלצי"ש שפיר קתני משלם אבל כיון דאמרת מדת חסידות שנו כאן והיינו אף מה שאינו מחויב כלל רק שמוותר משלו ע"ד מדת חסידות והאיך שייך ישלם דמשמע דעל כל פנים יש עליו קצת חיוב לצי"ש והרי מדת חסידות היינו שמוותר משלו וז"ב ואמת לפע"ד. ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' דלר"ת קושית הש"ס היא דעל מדת חסידות לא הי' חולקין חכמים על ר"א ותמהו כלם דעדיין קשה דלמא בעני ס"ל לרבנן דאף מדת חסידות ליכא ולפמ"ש א"ש דאדרבא בעני שייך טפי מדת חסידות דלא רצה להפקיע המצוה וגם רצה לוותר משלו דהרי בהיתר לקח ועיין בשו"ת רמ"א סי' ק"ז שהאריך בביאור דברי ר"ת ולפמ"ש א"ש ודו"ק. וראיתי להפר"ח סי' ס"א ס"ק כ"ה שכתב דמדברי הרשב"א בחידושיו משמע בהדיא דהא דמזיק מתנות כהונה פטור אין חילוק בין הבעלים לאחר שהזיק ע"ש ותמיהני דזה ש"ס ערוך דהרי מקשה הא עשיר חייב ואמאי להוי כמזיק מתנת כהונה והרי הוא אחר ולא הבעלים. גם מה שכתב שם דלמ"ד ט"ה לבעלים צריך המזיק ליתן לבעלים דמי ט"ה שיש לבעלים בהם והבעלים יתנום לכהן צ"ב דא"כ מ"פ מר"א דלמא הא דקתני ישלם הוא הט"ה לבעלים ואולי דמשמע לי' ישלם כל הלקט שאכלו ובזה יש לומר הא דאמר תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן ותמהו התוס' דישלם היינו לצי"ש ולפמ"ש א"ש כיון דזה אינו חייב רק לצי"ש ומדת חסידות אבל לבעלים חייב לשלם מצד הדין וא"כ ע"כ ישלם משמע מדינא. ובזה י"ל הא דאמר ועוד מדר"א ליקו וליתוב והוא תמוה ולפמ"ש י"ל דהנה בפסחים דף מ"ו אמרו בחד לישנא דר' אליעזר ס"ל ט"ה ממון וא"כ נוכל לומר דישלם היינו לבעלים ט"ה דזה אינו דוחק כ"כ ממה דנימא מדת חסידות שנו כאן. אמנם עדיין קשה דלפי הס"ד דמזיק מתנת כהונה חייב א"כ אמאי לא קתני דהבעלים חייבים לשלם אם לא ישלם זה לכשיחזור לביתו וא"ל דהבעלים ודאי עשו כדין ופטורים דנתנו לעני באותה שעה דא"כ מ"פ מחכמים דלמא אם הי' עשיר היו צריכין הבעלים עכ"פ לשלם דבשעה שנתנו הי' בעין ובבעין ודאי חייב לשלם דדוקא המזיק או שאבדן אבל כ"ז שהוא בעין חייב כמ"ש הר"ן בהדיא והיא משנה מפורשת בראשית הגז דף קל"ה דצבעו פטור דקנהו בשינוי לבנו ולא צבעו חייב מטעם דעדיין לא קנהו בשינוי ובעין הוא וכמ"ש רש"י וא"כ ה"ה כאן דמ"ל נתנו או מכרו דבשעת הנתינה הי' בעין וחייב לשלם וכדאמרו בדף קל"א לענין מכרו שאני התם דאיתנהו בעיני' וצ"ע. וראיתי בחידושי הרשב"א ריש פ' ראשית הגז שהקשה על הא דצבעו פטור והא קא משתרשי לי' והניח בקושיא ולפי דברי הר"ן אין קושיא דכל שהפקיע מצותו בידים פשיטא דפטור אף במשתרשי ועיין בר"ן שם שכתב כן דהפקיע המצוה. וראיתי במלמ"ל דבר תמוה בפ"ו מביכורים ה"ח שכתב על דברת הרמב"ם דהמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן עד שיתן לכהן וע"ז הקשה דרבינו כתב לעיל דגם עבר ואכלן דפטור הו"ל ממון שאין לו תובעין ע"ש דמחלק בין נאבד כל הגיזה למקצת לנאבד כלה פטור ולכך בצבע פטור דכל שאינו בעין פטור אף מדמים וכל שהוא בעין חייב כמ"ש הר"ן ולפע"ד הדברים תמוהים דלפי שטת הר"ן הדברים מבוארים דדוקא כשרצה להפקיע המצוה ואכלן או שצבען א"כ אינו חייב בדמים כיון שאין כאן חיוב מצוה אבל כאן שהפריש הגיזה ורצה לקיים המצוה ונאבדה למה לא יתחייב באחריות ואה"נ בנאבדה כלה פטור דל"ש משתרשי אבל כל דמשתרשי חייב כשלא רצה להפקיע המצוה וז"ב ופשוט. ואולי מה"ט השמיטו הטור להך דינא ותמה המלמ"ל על דבר השמטה ולפמ"ש י"ל דהטור ס"ל כשטת התוס' דכתבו דיכול לומר דהי' מתענה ולא ס"ל חילוקו של הר"ן וא"כ כל שנאבד אינו חייב משא"כ הרמב"ם דס"ל כחילוקו של הר"ן ועיין פר"ח סי' ס"א סקמ"ו מיהו מ"ש הפר"ח ס"ק כ"ו דאם הם בעין ב"ד כופין משום מצות הפרשה וכתב כן בשם הב"י לא ידעתי משמעות והב"י כתב להיפך גבי שקל לו טבח בשם הר"ן דכל שהם בעין חייב להפרישו לא בדיינים משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים. ובים של שלמה פ' הזרוע אות ב' ראיתי תימה שכתב על דברת הר"ן שהקשה דאף כשהוא בעין אין לו תובעין דיכול לדחותו ליתן לכהן אחר וע"ז תמה היש"ש דמנ"ל זאת וכל כהן התובע ראשון צריך ליתן לו ואם נראה לב"ד שזה דוחה מפקיעין מידו ונותנין לכהן ראשון תמהני דל"מ במתנת כהונה דנתינה כתיב בהו שיש להבעלים ט"ה דאין ביד הב"ד לכופו ונקרא ממון שאין לו תובעין ויכול לדחות לכהן אחר יתן אלא אף בדברים שאין להם ט"ה מ"מ דוקא אם תפס הכהן אין מוציאין מידו אבל אי לא תפס הי' יכול לדחות וכמ"ש התוס' בהדיא בדף קל"א ד"ה יש ע"ש ובמהרש"א ודברי היש"ש צע"ג. והנה כשהגדתי הענין לפני לומדים הוטב הדבר אך קצת פקפקו דגם מר"א יכול להקשות דניהו דהוה עני ובהיתר לקח מ"מ לא אכפת לן דעליו אין חיוב הדבר לתת מתנת כהונה רק להבעלים והוא אינו רק מזיק מתנת כהונה לבד. אך לפע"ד אין נ"מ דכל שלא רצה להפקיע המצוה בידים גם הוא מחויב שישלם מה שהפסיד לעניים דהרי משתרשי וכי בשביל שהוא אינו בעה"ב יפטור לגמרי ואדרבא האחרונים רצו לחלק בין הבעלים דפטורין בהזיקו מתנת כהונה בין אדם אחר רק שבש"ס לא משמע כן אבל להעדיף כח אחר מבעה"ב ודאי אינו. והנה בהא דאמרו בב"ק דף קי"ז גבי האי דאפקדי גבי' מעות של פ"ש ואמר רבא אין לך פ"ש גדול מזה והקשה הנמוק"י הא בלא"ה פטור דכתיב לשמור ולא לחלק לעניים ולפמ"ש דבאמת בהא דאמרו בב"ק דף צ"ג גבי ארנקי של צדקה דאפקדי' ר"י גבי חד גברא ופשע דפטרו אביי מלשמור ולא לחלק צ"ב דמ"מ הא פשע ובפשיעה חייב אף בדברים שמתמעטים מדין שמירה וכבר נתקשו בזה בתוס' והר"ן אבל באמת ל"ק דשם הוה ממון שאין לו תובעין דפטור אף שמזיק בידים ועיין תומים סי' ס"ו ס"ק ס"ט ולפ"ז זהו שם שפשע ורצה להפקיע המצוה אבל כאן שבהכרח רצה להציל עצמו במעות פ"ש עכ"פ לא רצה להפקיע המצוה ושפיר ל"ש לפטרי' מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים דמה בכך הא אזקי' בידים וע"כ משום דהוה ממון שאין לו תובעים וכמ"ש בתומים שם בהדיא והרי שם לא רצה להפקיע המצוה בידים ולענין זה פשיטא דמחשב אונס וכל שמשתרשי לי' דהציל עצמו במעות של פ"ש פשיטא דחייב לשטת הר"ן ולכך הוצרך לפטרו דאין לך פ"ש גדול מזה ודו"ק.