שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ה סימן ב׳

אשר שאלת במו"ש אור ליום א' ויקרא שנת כת"ר במ"ש רש"י בשבת קנ"ה בד"ה מחתכין את הדלועין התלושין ולא אמרינן מוקצין הן לבהמה דמאכל אדם הן וע"ז הקשה דמלבד דרש"י סותר עצמו למ"ש בביצה ריש פ"ק שכתב דלא אמרינן טרחא דלא לצורך הוא אף גם דלפי' רש"י בשבת הנ"ל יקשה א"כ אמאי לא פליג ר"י גם אריש' בדלועין דאין מחתכין דמאכל אדם הן ולא חזי לכלבים וכדפליג מה"ט על נבלה דלא הוה מוכן לכלבים כדאמרו בביצה דף ו'. והשבתי בראשית ההשקפה דבשבת שם דאמרו דלועין דומיא דנבלה ואם כן ע"כ מוכרח דהטעם הוא משום דהוה מוכן לאדם ואינו מוכן לכלבים והוה דומיא דנבלה דאל"כ לא דמי ואמאי נקט הני תרי דוקא אבל לפי המסקנא י"ל דמש"ה נקט הני תרי משום דלשון מחתכין וכמ"ש התוס' בביצה דף ב' שם ד"ה ואתי. ובזה מיושב דברי התוס' שם שהקשה מעל' דהא בשבת שם אמר לתרוויהו תנאים דנבילה דומיא דדלועין או להיפך ולמה נדחקו התוס' בזה ולפמ"ש א"ש דאל"כ יקשה לר"ה דסבר דדלועין דומיא דנבלה ברכיך אם כן אמאי לא פליג ר"י על רישא ומעל' נתקשה בזה ולפמ"ש א"ש דלהמסקנא י"ל כמ"ש התוס' דלשון מחתכין שייך בתרוויהו ובזה יש לישב דברי רבינו הרמב"ם שלא העתיק המחלוקת דר"י ור"ה בשבת ותמה הה"מ ע"ז ולפמ"ש א"ש דלהמסקנא ע"כ מוכרחין לומר כמ"ש התוס' בביצה הנ"ל ולכך לא נקט הפלוגת' הנ"ל ודו"ק. מיהו בלא"ה י"ל דלר"ה ל"ק די"ל דגרס בדר"י אם לא היתה נבלה מעיו"ט כמ"ש הרר"י בתוס' ביצה דף ו' ד"ה השתא ואף דהתוס' הקשו דהא גבי שבת מתניא לפע"ד ל"ק דבאמת גוף הפלוגתא נחלקו בשבת ובשבת ל"ש מוקצה כר"נ דשבת דחמירי ל"ש מוקצה רק דר"י נקט הדין דנבלה אם יהי' ביו"ט דשייך מוקצה ולכך לא פליג על דלועין דאם כן יהי' צריך לנקט דלועין דרכיכי דוקא וביו"ט ולא רצה להאריך כלל ועל שבת לא הי' יכול לפלוג כלל ודו"ק וגם במה שכתב התוי"ט ריש ביצה דלשון מחתכין שייך בתרוויהו ולא כתבו בדברי הש"ס בשבת י"ל כיון דאינו מוכרח די"ל דומיא דנבלה או להיפך אם כן לא שייך לומר דנקט הדין הנ"ל דאם כן לא נודע אכתי מה קסבר וע"כ דמשום לשון מחתכין ודברי התוס' בביצה שם ד"ה דתנן דכתבו משום שווי אוכלא ורש"י נקט משום טרחא צ"ע קצת והא בזה נחלקו ר"ה ור"י בשבת והם לא הזכירו על דל שפתם וצ"ע.