שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ד סימן ד׳

והנה במ"ש בדברי הב"ש דל"ש לדון חזקת חי באם לא נודע לנו חזקת חיותו והלא יש כמה מתים בעולם ולפ"ז יש לעיין בהא דאמר ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאוריית' אפ"ה רובא עדיף והנה הא דאמרו דקורבא דאורייתא הוא מדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל והרי אדרבא שם הקורבא הוה ריעותא דהא בעיר הקרובה אז אנו דנין שהנהרג בא משם א"כ אתה סותר חזקת חי שהרי העיר הקרובה אנו מכירין את אנשי העיר ואנו מוציאין את האיש שידענו בו שהי' חי שיצא מחזקתו אבל ברובא דעלמא אין אנו מוציאין איש ידוע מחזקת חיותו דהא כמה מתים יש בעולם וא"ל דגם באות' העיר לא נודע לנו מי זה האיש הנהרג ולא יש לנו חזקת איש הידוע דהא אין אנו יודעין מי זה האיש רק שאנו אומרים דמאותה העיר הוא אף שלא ידענו מי הוא זה האיש דז"א דהרי בספר דעת זקנים הנדפס בלוורנו מרבותינו בעלי התוס' וכן הוא בפענח רזא בקוצר כתוב בפ' שופטים וז"ל ומדדו את הערים אמר ברב בכור שור דכ"ז צוה הקב"ה לעשות כדי שיצא הקול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ומה דאמרו רבותינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך ואין העדים מכירי' אותו אלא מתוך הדברים יבינו המכירים שהוא זה אבל אם באים עדים ואומרים מכירין אנו בודאי שזה בט"ע גמור כאלו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפירושו אפילו ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בו וההוא דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא כו' ואנסבה רבא לדביתהו אפילו לאחר חמשא יומי עדות סתם הי' ודמיון ולא אמר מוחזקני בו עכ"ל הדעת זקנים ולפ"ז עיקר המדידה הי' כדי שיכירו הנרצח וא"כ שוב שייך חזקת חי של זה ואנו מוציאין אותו מחזקת חי מיהו באמת ר"ח שפיר למד דהרי מ"מ התורה אמרה והי' העיר הקרובה וחזינן דקורבא חשיב אף נגד חזקה ומ"מ רובא עדיף. ובזה מיושב היטב הא דהשמיט הרמב"ם פ"ט מרוצח ה"ו הך דיושבת בין ההרים דאל"כ אזלינן בתר רובא דעלמ' ולפמ"ש א"ש דכיון דר"ח חידש דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב בכל התורה מכ"ש כאן דהרוב והחזקה מסייע שאינו ממקום קרוב דחזקת חי סותר לזה ובשלמא אם העיר הרחוקה מרובה מהקרובה אף שאנו מכירים גם מעמד הרחוקה שפיר צריך להביא דבשניהם אנו סותרים חזקת חי אבל במקום שבעיר הרחוקה אינו רוב רק דרובא דעלמא הוא בזה פשיטא דאזלינן בתר רובא דעלמ' ומלתא דפשיטא הוא ולא אצטריך למכתב והכ"מ פ"ט מרוצח שם כתב דהרמב"ם חולק בזה דרובא דעלמ' אינו מועיל נגד קורבא דלא כדאמרו בש"ס וזה תמוה ובפרט לענין עגלה ערופה דזה יותר מסתבר דניזל בתר רובא דעלמ' דרובא דעלמא מסייע להחזקה. והנה לפמ"ש האבן עזרא דלכך מודדין לעיר הקרובה דמסתמ' אותה העיר עשתה עבירה שנתחייבה עונש כזה שיהי' החלל קרוב להם אם כן לכאורה צ"ב מה מקשה וליזל בתר רוב' דעלמ' והרי אין אנו אומרים שמשם בא ההרוג רק שמסתמא חטאו שגרמו שיבא לשם ואם כן אדרבא אם הוא מרובא דעלמא ובא לשם ממילא ע"כ שחטאתם גרמה להם שיהרגהו במקום הזה וא"כ כל הסוגיא לא אזלא כוותי' ובאמת שמדברי הש"ס מבואר כמ"ש הרמב"ם במורה שזה מורה שהרוצח בא משם ואם כן שפיר מקשה ונזיל בתר רובא דעלמ' ודו"ק היטב: