שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ג סימן ד׳

והנה בש"ע סי' צ"ו מבואר בסכ"א דהאדנא משביעין אותו בב"ד מפני שבאותו ענין שרגילים להשביע ולגזור בחרם ובשבועת התורה שתודה מה שקבלה בכתובתה אין העונש מרובה כ"כ כמו שבועה שבשעה שנשבעת יצאת מפיה לשקר ובהפלאה בק"א הקשה דהא כאן שייך חשוד אממונא חשוד אשבועתא ול"ש כאן סמ"י דכיון דיכולה להודות אחר כך שוב תשבע גם כן לשקר ותודה אחר כך ובאמת לפמ"ש למעלה דל"ש כלל ספק מ"י בכתובה רק משום דמוריא היתרא חיישינן שמא לא תוכל לדקדק כ"כ ולכך בשבועה תדקדק היטב וא"כ לק"מ קושית הפלאה. אך בגוף דברי הש"ע נלפע"ד כוונה אחרת דבאמת הקשה הב"ש די"א דנעשה חשוד על שבועה להבא ואמרתי בזה דהנה התומים סי' ע"ה ס"ק כ"ד חידש דמורשה אינו יכול לשבע שבועת בע"ד דבע"ד הו"ל טענת כפירת פקדון והו"ל שבועת פקדון אבל המורשה אינו רק שבועת ביטוי ואינו חמור כ"כ ע"ש ולפ"ז גם בזה י"ל דאם נשבעת שלא גבתה כלום הו"ל שבועת פקדון ומלוה דכפרי' והיא שבועה חמורה אבל מה שנשבעת שתודה שקבלה מכתובתה א"כ כעת אינה עוד שבועת פקדון דאינה נשבעת רק שתודה שקבלה וזה אינו כפירת פקדון וז"ב ודו"ק. ובזה יש לישב מ"ש הב"ש והט"ז להקשות על הרמב"ן דלדידי' נמי תקשה דבימי רב דלא גבתה להכתובה שוב צריכה לשבע על מזונות ולפמ"ש א"ש דסברת הרמב"ן נ"ל דלכך תשבע לבסוף משום דעל מזונות שצריכה בכל פעם לגבות אז יכולה אחר כך להודות שקבלה וא"כ אינה נשבעת רק שתודה שקבלה וזה אינו כ"כ ש"ח מה שאין כן הכתובה דנשבעת לבסוף שם נשבעת בזמן הש"ח שלא גבתה מכתובתה וא"כ זו שבועה חמורה ולפ"ז לענין מזוני שפיר היתה יכולה לשבע אף דקיל נדרי משום דתוכל להודות אחר כך ול"ש דקיל נדרי דהא תוכל לתקן את אשר עותה ובשלמא בכתובה דבשעה שנשבעת יצא השקר מפיה ע"ז חשדינן דקיל נדרה כדי שתגבה כיון דא"א לה לעשות אבל מזונות דיכולה עוד לתקן את אשר עותה שפיר משבעינן אותה ואם תזכור תודה ודוק היטב.