שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״א סימן ג׳

והנה דרך אגב אמרתי לבאר מה ששאל אותי חכם אחד ושמו מוה' חנה מבראד נ"י בהא דמבואר ביו"ד סי' רי"א דנדרים חלים עד"מ כגון שנדר שלא לישב בסוכה וע"ז מבואר בהג"ה שם די"א דמלקין אותו על שנדר לבטל המצוה ומתירין אותו ומקיים המצוה וע"ז הקשה דהא אין מתירין את הנדר עד שיחול וא"כ לא נוכל להתיר לו קודם חג הסוכות וביו"ט אין מפירין נדרים כל שאין לצורך היו"ט ומדברי המהרש"א בשבת משמע דאף שהיא לצורך מצוה כל שאין לצורך יו"ט אין לו היתר וא"כ האיך נתיר לו. והשבתי בפשיטות דאם נדר שלא לישב בסוכה דכולל סוכה של מצוה ורשות בזה חל הנדר בכולל וחל קודם יו"ט מיהו יש לדחות דבכה"ג דכלל גם ישיבת סוכה של רשות אין מלקין אותו ועיין בט"ז שם סקכ"ג בשם הפרישה ומ"ש בשם סמ"ק ובש"ך שם. ובגוף הקושיא אמרתי דבאמת החינוך הקשה דיבא עשה דסוכה וידחה לא תעשה דנדרים וכתב דנדרים עשה ול"ת אבל לענין הפרה דאינו רק איסור דרבנן שוב אתי מצוה ודחי ל"ת ואף דהר"ן כתב בר"ה גבי שבות דשופר דחכמי' עשו חזוק לדבריהם והו"ל עשה ול"ת זהו בדבר שיש בו מלאכה אבל הפרה דאין בו מלאכה פשיטא דאין בו רק לא תעשה דדבריהם בלבד אבל ל"ש שביתה דאינו עושה מלאכה כלל וכעין זה כתב הריטב"א ביבמות ובהגמ"ר פ"ק בקידושין לענין לאו דמחמר ומכל שכן בזה ובלא"ה י"ל דביו"ט ובפרט בלילה הראשון דחיוב לאכול פת הו"ל לצורך יו"ט דמצד היו"ט מחויב לאכול אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש דיכול להפר בה"ש דלא גזרו על שבות בה"ש וא"ל דא"כ עדיין לא חל הנדר דז"א שהרי מבואר בתשובת הר"ן הובא בב"י ביו"ד סי' רכ"ח ובט"ז שם ס"ק כ"ה דחל אף בבה"ש כיון דהוה ספק תורה ואסור חל הנדר מקרי ע"ש וא"כ גם כאן עכ"פ חל הנדר מקרי וחייב לקיים הנדר דהו"ל ספק תורה ומ"מ שבות דהפרה לא גזרו בה"ש כ"א בודאי לילה ועתוס' בעירובין דף ל"ח ושפיר יכול להפר ודו"ק כי זה עצה נכונה. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דפריך בשבת דף מ"ו ע"ב בהא דמפירין נדרים בשבת מי יימר דמזדקק לי' בעל וכתבו התוס' דהיינו משום דלא ניחא לי' שפעמים נדרה לדבר מצוה דאל"כ למה לא יזדקק כיון דאין עושה איסור וקשה הא בה"ש ודאי ליכא איסור ולמה לא יזדקק דבה"ש לא גזרו על שבות דאף דנימא דבשבת קצת איסור בדבר רק שמותר להפר לצורך השבת אבל בה"ש ודאי ליכא איסור כלל וצ"ל דעל כל פנים כיון דחושש שמא נדרה ע"ד מצוה לא ניחא לי' להתיר לא מצד האיסור להפרה. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א דא"כ גבי חכם יקשה דל"ש לומר שחושש שמא נדר ע"ד מצוה דבזה ודאי לא יתיר החכם ולפמ"ש י"ל דשם שייך חשש מצד הפרה בעצמה דאסור וא"ל דיפר בבה"ש דהא גם שבות בה"ש לא גזרו רק כל שצורך מצוה קצת או בדוחק גדול וא"כ בשלמא לגבי בעל הוה לצורך מצוה קצת או צורך גדול שתאכל אשתו אבל גבי חכם מה אכפת לי' ובפרט בנדר שהוא פשיעה לא ניחא לאינש לעשות אף איסורא זוטא כדי לזכות חברו כדאמרו בעירובין דף ל"ב ובשבת דף ד' בתוס' שם ע"ש ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד. ובאמת מ"ש התוס' בפשיטות דליכא איסור כלל צ"ע דבאמת אסור להפר כ"א לצורך שבת ולמה לא יהי' איסור קצת רק דכל שהוא לצורך השבת ליכא איסור כ"כ אבל בה"ש ודאי קשה ועכצ"ל כמ"ש ומיושב קושית המהרש"א כדבר האמור.