שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״א סימן ב׳

מה ששאל אם מותר לידור בשבת הנה מצד הסברא למה יהי' אסור לנדור בשבת ומה איסור יש בנדר שאינו אוסר שום דבר ולא שייך קונמות כקדושת הגוף ואין מקדישין בשבת דשם משום גזירת מקח וממכר בשבת הוא דאסור וכאן ל"ש זאת דמה חשש יש בזה ול"ש גזירה שמא יכתוב בזה. והנה מעלתו רוצה להביא ראי' מהא דאמרו בשבת דף קנ"ז הפרה בין לצורך ובין שלא לצורך והיינו משום דאל"כ יעבור יום השמועה ולא יכול להפר וע"ז הקשה דהא יש לו תקנה שיוכל לקיים להו הנדר ויוכל להפר אחר כך כמבואר ביו"ד סימן רל"ד סי"ט וע"כ שאינו יכול לקיים בשבת דהוה כנודר בשבת הנה זה ודאי אינו דפשיטא שזה בודאי אינו אסור שיקיים לה הנדר דמה עושה הבעל בזה אבל בלא"ה הדבר תמוה דהא מ"מ היא בודאי יכולה להתיר עכ"פ ע"י חכם ובפרט כל שלא קיים לה יכולה היא שתתיר עצמה כמבואר ביו"ד שם סכ"ג בהג"ה וע"כ דזה גופא מקרי צורך מה שתצטרך לבא לפני חכם ומי יימר דמזדקק לה וא"כ ה"ה בזה אבל בגוף הדבר תמהני דבמקומו שם מבואר נדרה לילי שבת הרי מבואר דיכולה לידור בשבת ואין לדחוק דבאמת עשתה איסור ובלא"ה הרי הפקר הוא מתורת נדר כמ"ש הב"י בחו"מ סי' רע"ג בשם הרמב"ם והרי אמרו בשבת דף קל"א הואיל ובידו להפקירן הרי דיכול להפקיר בשבת. אברא דהדבר תמוה דבאמת אסור להפקיר בשבת כמ"ש על הגליון ש"ע סי' של"ט שכ"כ הפר"ח באו"ח סי' תל"ד וכן מצאתי בליקוטי ד"מ כן ריש פסחים במה שחקר אם ביטול מתורת הפקר וכתב דאסור בשבת. אברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמר הואיל ובידו להפקירן ומצאתי בשעה"מ פ"ח מלולב שהקשה כן וע"ש מה שהביא בשם הריטב"א לשבת דף ק"כ דהא דאמר מהפקירא קא זכינא היינו כיון שמופקר מאליו והולך לאבוד ע"ש. אך צ"ע דעל כל פנים איך זכו בו אחרים והא הוה כקונה קנין בשבת וא"ל דמה שעשה עשוי דשם ביראי שמים עסקינן ולא רצו לעשות איסור ולא זכו בשבת ואחר השבת שוב לא זכו בו דכבר עבר הדליקה עכ"פ וצ"ע. על כל פנים יהי' איך שיהי' אף אם אסור להפקיר בשבת הוא משום דהוה כמוציא מרשות לרשות אבל לא בשביל הנדר וז"ב. ואף דהקצה"ח סי' רע"ג פקפק ולא מצא מקור שיהי' ההפקר מתורת נדר לא בשביל זה נעזב דברי רבינו המפורשים דהפקר הוא מתורת נדר. והנה אחר זמן רב מצאתי במאירי שנדפס בליוורנו על מס' שבת וראיתי בדף קכ"ז ע"ב בהא דאמרו דמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' והקשה הא אסור להפקיר בשבת וכתב דמכאן מוכח דהפקר מותר בשבת דל"ד להקדש דמוציא הדבר מרשות הדיוט להקדש והו"ל כמו"מ משא"כ בהפקר שאינו מוציא מרשות לרשות ואף שהלה זוכה בו אבל הוא אינו רק מפקיר והלה זוכה מן ההפקר יעו"ש כי אני הרחבתי קצת הביאור. והנה מבואר מדבריו דמותר להפקיר בשבת. אך נראה דזה דוקא אם יפקיר בסתם אבל אם מפקיר בשביל איסור עד"מ שמפקיר החמץ כדי שלא יעבור על ב"י או שמפקיר הציצית כדי שיוכל ללבוש הבגד זה הוה כמו מתקן שעי"ז נתקנה הענין וכמו דאמרו דהוה כמתקן להוציא מידי אבמה"ח ושם הוה איסור תורה וה"ה בזה הוה מתקן דרבנן דהוה כמתקן מנא וכדאמר בענבי הדס דהוה תקון מנא ובזה נלפע"ד הא דאמרו מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' והקשה המאירי שם למה לא אמר מיגו דאי בעי מפקיר הדמאי והפקר פטור מתרומות ומעשר ומ"ש בזה דלאחר שנתחייב במעשרות ל"מ ההפקר באמת שכ"כ הר"ר מנוח גם כן והובא בשעה"מ הלכות לולב ופלפל שם באורך וגם אנכי בארתי הדברים בחבורי על יו"ד סי' של"א באורך ד' יזכני להוציאו לאור וא"כ קשה לשטת הפוסקים דס"ל דגם בזה יכול להפקיר ולפמ"ש א"ש דא"כ הוה כתקון מנא דהרי מתקן הפירות עי"ז והו"ל כמו מגביה תרומות ומעשרות דאסור משום מתקן כמ"ש הרמב"ם פכ"ג משבת ה"ט אבל אם מפקיר כל נכסיו והוא זוכה אחר כך מן ההפקר ל"ש שום תיקון וז"ב. ובזה נראה דאין דברי המאור סותרין למ"ש בשם הרמב"ן דשם להפקיר החמץ הו"ל מתקן וגם דברי הריטב"א בהא דאמרו בשבת דף ק"כ בואו והצילו לכם והקשה הריטב"א דאסור להפקיר בשבת דהו"ל כקונה קנין בשבת היינו משום דשם אומר לאחרים בואו והצילו לכם וא"כ הרי מקנה לאחרים בשבת וזה אסור לא משום ההפקר. ובזה מיושב קושית השעה"מ פ"ח מלולב ה"ב שהקשה דמהריטב"א משמע דאסור להפקיר בשבת והקשה מכמה מקומות ולפמ"ש א"ש דבאמת מותר להפקיר וכמ"ש המאירי רק דשם דאומר לאחרים בואו והצילו לכם שפיר אסור דהוה כמקנה קנין בשבת. ובזה נראה לפרש הא דאמרו בשבת דף ק"כ שם מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי ומשני במזונות קתני לכם דל"ח אלא שלש סעודות גבי בגדי' דחזי לכולי יומ' קתני עמי ואין לו ביאור ובתשוב' אחרת להרב מוה' הילמן נ"י הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דברי באמת קשה קושית הריטב"א דהאיך אומר בואו והצילו לכם הא הו"ל כקונה קנין בשבת וכתב כיון דהולך לאיבוד שרי ולפ"ז בשלמא במזונות דל"ח ביותר משלש סעודות הרי הוא הולך לאיבוד ולכך שרי לומר לכם אבל בלבוש דחזי לכולי יומא דיכול לחזור וללבוש ושוב אסור לומר לכם דהוה כמקנה קנין בשבת ולכך אומר עמי דאינו רק מפקיר בלבד והפקר שרי רק שאסור להקנות אבל כשהלה זוכה מן ההפקר שרי ובזה י"ל דברי הרמב"ם שכתב בפכ"ז משבת גבי בגדים ג"כ דאומר בואו והצילו לכם ובתשובה שם הבאתי בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון שנתקשה בזה והבאתי שם דבריו מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש ג"כ עד"ז דכיון דאנן לא קי"ל דיכול לחזור וללבוש שוב הולך לאיבוד ויוכל לומר לכם וכמ"ש הריטב"א ודו"ק והא דקאמר בדף קל"א דבידו להפקירן אף דאסור משום תקון מנא אבל ז"א דאדרבא הוא מפקיר המנא והוא רק חובת גברא וכל שמפקירו שוב אין חייב ציצית דשאול פטור מציצית ודוק.