שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ב׳ סימן ד׳

והנה אחר זמן רב שנת תר"י בפורים נתתי אל לבי במ"ש למעלה בשם הרע"ב דס"ד דאשת כהן לא תשתה דלא מבדקה דשמא אנוסה היא וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה ובאמת שתימא הוא דמנ"ל לפרש כן ולא פירש כפירש"י ובאמת בש"ס מבואר דמיירי במתנונה רק דמתנונה הא בדקוה מיא ומוקי במתנונה דרך אבריה כמ"ד הא זנוי' זנאי והא דלא בדקוה כאורחי' משום דבאונס זנאי הרי דדוקא במתנונה הוא דאמרינן הכי אבל בלא מתנונה לא ומהתימא על המלמ"ל שלא הרגיש בזה ות"ל מ"ש למעלה דלא תלינן בזכות מבואר כאן בש"ס ורש"י. והנה במרדכי פ"ב דכתובות באשה שנתיחדה עם שני בחורים ונאנסה וטענה שנאנסה וכתב רבינו שמחה שאין להאמינה בטענת נאנסתי דכיון שנתיחדה ברצונה בודאי אין לה טענת אונס וכהאי דאמרו בגנבי נשי דשבקינהו לבעליהן ואזלי לגנבי ע"ש ואפילו החולקים דוקא ביחוד בעלמא אבל באם הי' קינוי וסתירה מודים ע"ש וא"כ כאן שהי' ע"י קינוי וסתירה היאך ס"ד דהוה אנוסה דהרי חזינן שקינא לה ונסתרה ברצונה וצ"ל דסברת הש"ס כיון דחזינן דמתנונה רק דרך אבריה ע"כ דהי' באונס דאל"כ למה לא בדקה ולפ"ז פירוש הרמב"ם והרע"ב צ"ע דבלא מתנונה כלל ע"כ דזכות תולה לה דבודאי לא היתה אנוסה ואולי לא מסתבר להו לתלות כ"כ דעכ"פ הי' לה להתנונה קצת ולכך תלינן דבאונס הי' וצע"ג. והנה המהרי"ק סי' ק"ס הביא דברי הבה"ג שכתב דהא דאמר זעירי מאי מדברת נסתרה דוקא כשנסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם עכו"ם נאסרה לכהונה וכתב מהרי"ק לפרש דהבה"ג מפרש דמדברת היינו שדברה דברי תפלות ומתוך כך נתיחדה וע"כ חיישינן שנתרצית לו ע"ש שהאריך בזה דלכך נקט מדברת דאיכא רגלים לדבר משום דדברה דברי תפלות ע"ש וכן כתב הרמ"א בא"ע סי' ז' סי"א ובח"מ האריך שם דלמה תאסר כל דליכא קינוי אין אוסרין על היחוד ועיין בב"ש שם ולפע"ד נראה דקאי באמת לישראל ורק דבאמת אבוה דשמואל חייש בכל אונס שמא סופה ברצון רק דאנן קי"ל כרבא דיצר אנסה והיינו מטעם חזקת כשרות ולפ"ז כל שדברה דברי תפלות א"כ אזל לה חזקת כשרות וכמ"ש המרדכי לענין אם נתיחדה ברצון וכמ"ש הפ"י לפרש דברי המרדכי ע"ש בכתובות נ"א ובק"א שם וה"ה כאן כל שדברה דברי תפלות שוב חיישינן. אך לפע"ד באמת צ"ב דא"כ גבי ישראל נמי והרי המהרי"ק מסיק התם בפירוש דאין אוסרין על היחוד אף בנתיחדה לשם זנות וצ"ל דמ"מ יש לזה הבועל חזקת כשרות וחיישינן שמא אתפקר לדברי תפלות אבל מ"מ לא בא עלי' אבל בעכו"ם דהוא בודאי תקיף יצרי' ואין לו חזקת כשרות אמרינן דאשה קרקע עולם וכל שדברה דברי תפלות יצרה אנסה ולא הי' לה כח להתגבר על יצרה כנלפע"ד וכה"ג קי"ל אם הוא חולה מותר שתשמש אותו דהוא לא יבעל בחוליו אבל להיפך חיישינן ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט ע"ש. והנה בסוטה דף ה' ע"ב אמרו הא גופא קשיא אמרת א"ל בפני שנים אל תדברי אלמא דבור סתירה הוא והדר אמר אפילו דיבר עמה עדיין מותרת לבעלה ולכאורה קשה דלמה לא משני דהא דדיבור הוה סתירה היינו בשא"ל אל תדברי דברי תפלות עם פלוני שאז היחוד מורה שנתיחדה מרצונה ובודאי נתיחדה לזנות משא"כ בסיפא דאמר דיברה עמו מותרת היינו שדיברה עמו סתם ולא דברי תפלות וא"ל דזה דוחק דרישא וסיפא קתני לשון דבור וישתנה הכוונה דז"א דהרי בירושלמי משני באמת דדיבור דרישא הוה סתירה ממש ודיבור דסיפא הוה דיבור גרידא וכמ"ש התוס' בד"ה הא ולפע"ד הירושלמי נתכוין למ"ש דמ"ש אפי' דברה עמו ונסתרה היינו שדברה עמו דברי תפלות וא"כ אין הבדל בין דיבור דרישא לסיפא ובזה נלפע"ד דגם ש"ס דילן יתפרש כן התירוץ ועיין במהרש"א שם ובפני משה על הירושלמי ולפמ"ש יתישב הרבה קושיות שהקשו שם ולפע"ד מזה ראי' לפירוש המהרי"ק דמפרש דמדברת היינו דברי תפלות ודו"ק ולכך בעי דוקא קינוי ולא סגי דברי תפלות לבד ודו"ק היטב. (ועיין לקמן דף קס"ו מ"ש שם בטעות מה דשייך לכאן ע"ש). ובדברי המרדכי שהבאתי למעלה לכאורה הי' קשה לי מכיון דליכא עדים אין אשה נאסרת על בעלה כשאומרת טמאה אני לך ואמרתי דמיירי שידוע שנתיחדה וא"כ כשאמרה טמאה אני לך הוה כרגלים לדבר דנאמנת ולכך נחלקו כיון שאומרת נאנסתי אי נאמנת דנאנסה במיגו וכן מצאתי בב"ש סי' וא"ו ס"ק כ"ד שכ"כ בפשיטות ועיין בנו"ב מהדו"ת חאהע"ז סי' י"ד מ"ש בזה להגאון בעל אור חדש דכיון שכרסה בין שני' ל"ש מיגו דלא נבעלתי וגם מ"ש הנו"ב מגו דבא בעלה עלי' בסתר ל"ש כיון דבעלה יודע שלא בא עלי' היתה אסורה עליו ולפע"ד ז"א כיון דהבעל לא הי' נאמן דאף בראה שזינתה אינו נאמן אחר חרגמ"ה כמבואר סי' קע"ח וא"כ כיון שעפ"י הדין מותרת לבעלה שוב יש לה מגו וא"ל דכיון שנתיחדה הוה רגלים לדבר וכיון דהיא נאמנת גם הוא נאמן דז"א דגם הוא פשע במה שהניחה יחידות בספק וא"כ לגבי דידי' ל"ש רגלים לדבר ואינו נאמן ולכך ההכרח לומר כדברי הא"ח דהוה מגו דהעזה להכחיש הבעל ובכה"ג ל"ש מיגו ודו"ק.