שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ב׳ סימן ג׳

ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה אינו שהקשה דלימא שאני סוטה דקינא לה ונסתרה דאיכא רגלים לדבר ולפמ"ש א"ש דכל הרגלים לדבר הוא דעכ"פ מעלה בו מעל וכיון דחזינן דאם היה הבועל מזיד אסורה אף דלא מעלה באישה ואפ"ה בשניהם שוגגין מותרין חזינן דלא הקפידה תורה בזה ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ת"ל. ובזה לפע"ד יתפרש הכתוב דהכתוב מתחיל איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל ושכב איש אותה וכו' ונסתרה והיא נטמאה וא"כ מבואר דכל שנסתרה אחר הקינוי נטמאה בודאי קרינן בי' דעשה הכתוב בסוטה ספק כודאי אח"כ כתב תיכף ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה הרי שספק הוא אם נטמאה או לא נטמאה. ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שנסתרה אחר הקינוי רגלים לדבר ועשה הכתוב ספק כודאי וגם לפמ"ש זה גופא המעילה שמעלה באישה אבל בעת הקינוי שלא נסתרה עדן וליכא רגלים לדבר א"כ בעת הקינוי באמת ספק הוא אם נטמאה או לא נטמאה ודו"ק היטב. והנה בירושלמי סוף פרק ששי מסוטה אמר היו שלשה אחד אומר אני ראיתיה שלא נטמאת בתוך כדי סתירה מה אתעביד לה בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או תתקיים העדות בשאר אמר ר' אבמרי מכיון דאתמר בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר לכאורה הוא תמוה מאד דמה סברא הוא זו כיון דרגלים לדבר נאמנים השאר והא סוף סוף נתבטל העדות בשביל זה שאומר שלא נטמאת. אך באמת גוף הדבר דרצו לפסול מפני עדות שבטלה מקצתה היא תימא מאד דעכ"פ במה שאומרים שנסתרה גם הוא מודה שנסתרה ורק שמעיד שראה שלא נטמאה ובזה אינם מכחישים אותו כלל ולמה יפסל וצ"ל כיון דהתורה עשתה בסוטה ספק כודאי וא"כ אם העדים מעידים שנסתרה הרי הם מעידים על הטומאה שלאחר קינוי וסתירה מקרי ודאי נטמאה והוא מעיד שלא נטמאת א"כ הם מכחישים עצמם במקצת העדות ובטל במקצת לענין הטומאה ובטל כל העדות. אך לפ"ז כיון שבאמת הם אינם מעידי' על הטומאה רק דממילא הוה כמעידים על הטומאה דרגלים לדבר שלכך עשה הכתוב כודאי לפי שרגלים לדבר ולפ"ז ל"ש עדות שבטלה מקצתה בזה דממנ"פ על הסתירה אינם מכחישים זא"ז רק על הטומאה ועל הטומאה דאינם מעידים כלל רק שאתה אומר דכל שמעידים שנסתרה ע"כ מעידי' שנטמאת שהרי רגלים לדבר וא"כ איך אפשר עי"ז לבטל כל העדות ולא להאמין על הסתירה כלל כדי לקיים גם מה שלא העידו. ובזה מדוקדק לדעתי הא דאמרו בירושלמי מכיון דאתמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה מודה הוא הכא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר והדבר תימא דהא אדרבה כיון דבטלה מקצתה מהראוי שלא להאמין וראוי לומר אעפ"י דאתמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה אפ"ה כאן מודה ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון דתאמר שבטל העדות ע"י מה שאנו מחזיקין שודאי נטמאה והרי לא העידו ע"ז ורק דכל שנסתרה ע"כ שנטמאה וא"כ ע"כ דמאמינין שנסתרה ונטמאה ואיך תבטל כל העדות דאז שוב ליכא רגלים לדבר ושוב אין כאן הכחשה דיוכל היות שנסתרה ולא נטמאה כל דליכא עדים על קינוי וסתירה ודו"ק. והנה לכאורה קשה לי דאמאי לא יהיה שייך בזה נמצא אחד מהן קאו"פ דהרי התוס' בב"ב דף מ"א הקשו דאמאי נימא נחלקה עדותן ולא נימא דהו"ל נמצא אחד מהן קאו"פ ותרצו דכל דמכחשי אהדדי ל"ש נמצא אחד מהם קאו"פ ע"ש וביאור הדברים דכל שמכחישים זא"ז לא נצטרפו לא בראי' ולא בהגדה ולפ"ז כאן שמעידים שנסתרה וא"כ לענין סתירה נצטרפו כלם יחד ועד מעיד שראה שלא נטמאה וכיון דהכתוב עשה ספק כודאי בסוטה א"כ ע"כ שבודאי אמת שנטמאה וא"כ זה שאומר שלא נטמאת הו"ל פסול דקא מכחיש להם וא"כ שוב הו"ל הכחשה והו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ והיא קושיא נפלאה. וצ"ל כיון דלא מעידין ע"ז שנטמאת רק שאנו דנינן כן שמסתמא נטמאת עכ"פ לענין הסתירה כולם כשרים ול"ש בזה נמצא אחד מהם קאו"פ וז"ב. ולפ"ז עכ"פ נאמנים לענין הסתירה שהרי גם העד מודה שנסתרה והו"ל כהא דאמרו תרויהו בחד קמסהדי והאי דאמר נתגרשה הו"ל אחד במקום שנים דאינו נאמן. ובזה ממילא מבואר היטב דברי הירושלמי בסברת האבעיא ובפשיטות ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד. והארכתי בזה לפי ששמעתי שש"ב הגאון מוה' בעריש האבד"ק סלאנים ולובלין נ"י בעובדא שבא לפניו בשלשה עדים שמעידים שזה קדש את זו והאחד מאלו אמר שראה שחטף הדבר וקדשה בגזלה וע"ז רצה הגאון לדמות למה דאמרו בירושלמי דהו"ל עדות שבטלה מקצתה ולפמ"ש אין דומה דבין לפירוש הראשון ובין לפירוש השני פשיטא דכלם מסהדי בקידושין ומה שזה מעיד שגזל אינו נאמן נגד השנים ונגד החזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו ודו"ק.