שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ב׳ סימן א׳

בלמדי משניות יום ו' עש"ק פ' וירא שנת הר"ת תמידין כסדרן והגעתי לפ"ד דסוטה משנה ד' אשת כהן שותה ומותרת לבעלה הי' ק"ל דבאמת ר"ש אומר דאין זכות תולה דאל"כ אתה מדהה את המים ורבנן לא חיישי אבל עכ"פ קשה על כל הסוטות איך מותרות לבעליהן דלמא זכות תלו לה ובאמת טמאה הוא וצ"ל דמעמידין אותה בחזקת צדקת וכשרה ואף דע"י קינוי וסתירה אתרע חזקת צדקת שלה אבל זה קודם ששותית אבל כל ששותית ולא נבדקה א"כ הדר חזקת כשרותה לכמו שהיתה ולא חיישינן בזכות תולה לה. ולפ"ז קשה דבאשת כהן די"ל דנאנסה ולא אתרע חזקת כשרותה ואפ"ה אסורה לבעלה וא"כ מה מועיל שתיית המים והיא קושיא גדולה. ועיינתי בש"ס וראיתי דאמרו מ"ד והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ"ל הרי דל"ח אבל אכתי תקשה ניהו דשותה אבל למה תהיה מותרת וצ"ל דבאמת זנות ל"ש ובפרט אנוסה ל"ש כמ"ש התוס' בכתובות דף ט' ולכך לא חיישינן לדבר דל"ש ומותרת. ובזה אני אומר לישב דברי הרע"ב שכתב דמ"ד הואיל ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ניחוש שמא נאנסה ולכך לא בדקוה המים קמ"ל ותמה התוי"ט דהו"ל לומר דאשת כהן ששתתה מותרת לבעלה ולפמ"ש א"ש דבאמת מותרת לבעלה דאין סברא לתלות באנוסה דל"ש אבל ה"א דעכ"פ לכתחלה לא תשתה דכיון דבאמת יש לחוש שמא זינתה ואנוסה והמים לא יבדקו אותה וניהו דאם יבדקו המים באמת ל"ח לזה ומה"ת לתלות בזכות אבל עכ"פ מהראוי למעטה בשתי' כיון דיש לחוש שנאנסה ואח"כ לא נתלה בזה וכעין זה כתבו התוס' בב"מ דף ו' דלענין לתלות בספק מלוה ישנה בגזלן ודאי לא תלינן בזה כיון דראינו גזלן מה"ת לתלות אבל כל שלא נדע תולין בזה ע"ש וה"ה כאן ה"א דלא תשתה וקמ"ל דשותה ומותרת לבעלה וא"כ דברי הרע"ב והש"ס המה לאחדים ודו"ק היטב כי נחמד הוא. ויש להמתיק הדבר דבאמת סוטה עשה הכתוב ספיקה כודאי הואיל וקינא לה ונסתרה וא"כ קודם ששתתה הו"ל כודאי זנתה ורק לאחר ששותה דאז שוב יש לה חזקת היתר ואף ספק לא הוה מה"ת לתלות בחשש זנות דל"ש דאחר השתי' בודאי מותרת ולא תלינן בחשש רחוק. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש רש"י בחומש פ' נשא על פסוק וביד הכהן יהיו מי המרים פרש"י המרים ע"ש סופן שהם מרים לה ולכאורה תמוה דמנא ידעינן דיהיו מרים בסופה דלמא לא נבעלה ותשתה ולא תהי' נבדקת ועוד נוסף לה טובה וכמ"ש ונקתה ממים המאררים וכמ"ש רש"י על פסוק ונקתה ונזרעה זרע. ולפמ"ש א"ש דקודם ששתתה הוה ספק כודאי ואמרינן דודאי זנתה וא"כ אז שייך לומר שיהיה מים המרים למאררים שכעת היא כודאי טמאה. ובזה מיושב היטב קו' הדברי דוד מהגאון הט"ז על התורה שהקשה דדברי רש"י הם נגד הש"ס דבש"ס דריש בדף כ' ממי המרים שמרים כבר משום שצריך ליתן מר לתוך המים דלא כרש"י ולפמ"ש א"ש דבש"ס י"ל דדייק מדכתב והשקה את האשה את מי המרים המאררים ושם בודאי קשה דבעת השתי' שוב יוכל להתברר דהיא נקיה ולא יהיו מרים ומאררים ולכך דייק שמרים כבר וז"ש רש"י הוא על קרא דקודם בדיקה. איברא דרש"י בש"ס דייק דמרים כבר קודם המחיקה אלמא דמחמת ד"א הם מרים ולא בשביל קללת בדיקתם דהא מקמי מחיקה לאו בני מבדק נינהו וכוונתו לפע"ד דהא קודם שנמחק המגילה יכולה לומר איני שותה וא"כ אין המים בודקים אותה ואינו דבר ברור שיבדוק אותה משא"כ אחר מחיקה דא"י לומר איני שותה דמשקין אותה בע"כ כמ"ש הרמב"ם פ"ד מסוטה ה"ד וגם הוא אינו יכול למחול על הקינוי לאחר שנמחק המגלה כמ"ש התוס' בסנהדרין דף פ"ד ובתשובה אחרת הארכתי בדברת תוס' הלז וגם בזה יש לישב דברי רש"י עם הש"ס. וראיתי באבן עזרא שכתב מי המרים שמלת מי סמוך ומלת המרים תואר השם א"כ סודו ידוע וכפי הנראה כוון לזה דדרשו בש"ס שמרים כבר ע"י לענה וכ"כ הרמב"ם פ"ג מסוטה הלכה י' ולא זכיתי להבין דברי הרמב"ן על התורה שכתב על דברת ר"א א"ע הנ"ל ואינו נכון לי בעבור שאמר ובאו בה המים המאררים למרים ותמה אני על עצמו מה עשה הר"א אבן עזרא לו שאף שבמקום שכתב כפי דרשת חז"ל יסתרו דבריו וגם האבן עזרא בעצמו הרגיש בזה שכתב שנקרא ע"ש סופם כמו ובגדי ערומים תפשיט והעד ובאו בה המים המאררים למרים להורות כי האלות הנקראות המאררים ושמו להמים מרים אחר היותם מתוקים הרי שהרגיש בזה ודבריו מתוקים כי רש"י נדחק בלשון המאררים ופירש שמחסרים והאבן עזרא פירש כאונקלוס מלטטיא ודו"ק. יהי' איך שיהי' עכ"פ מ"ש בכוונת הרע"ב נכון והדין דין אמת דהיא מותרת לכהן אף שיש לחוש שמא זנתה באונס וזכות תולה לה. אחר זמן רב מצאתי במלמ"ל פ"ד מסוטה הכ"א שכתב ג"כ דאין הוכחה מסוגיא זו דאשת כהן שנאנסה אין המים בודקין וכו' ואח"כ כתב ואפשר דמודה לי' דכל באונס אין המים בודקין ואפ"ה אינה נאסרת מספק ע"ש. ות"ל כוונתי מדעתי דנפשי לדעתו הגדולה הרחבה והמלאה ודו"ק היטב. שוב ראיתי בספרי פ' נשא וביד הכהן יהיו מי המרים מגיד הכתוב שאין נהפכים להיות מרים אלא ביד הכהן דבר אחר נקראו מרים ע"ש סופן שממררין את הגוף ומרעידים את העין. והנה לפירוש הראשון נראה שהוא כמ"ש בש"ס דהכהן נותן דבר מר לתוך המים והפירוש השני הוא כפירש"י. ומיושב קושית הט"ז שרש"י נקט דרשת הספרי אף שאינו כהלכתא כמ"ש המזרחי כ"פ.