שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ט סימן ב׳

אשר הארכת במה שנחלקו הרשב"ם ור"ת שם אם דוקא פרה דאין רגיל לעשות בה מלאכה כ"כ כמ"ש רשב"ם בשם רש"י אבל שור לא או כמ"ש ר"ת דפרה עומדת טפי למלאכה. הנה מצאתי בשו"ת בית יעקב סי' ל"ב שהאריך בזה בענין דרובא לרדיא זבני אי דוקא שור או אף פרה בכלל והאריך שם והביא דברי התוס' דע"ז דף י"ד ד"ה שלימין שהחזיקו פירשב"ם ולא ערערו עליו ובד"ה אימר נחלק ר"ת עליו והנה מצאתי דבר נפלא בחולין דף פ"ב דאמרו שם דדינא תנן ופירש"י בשם התוספתא דאם הי' הדין בין הלוקח והמוכר בודאי הלוקח קודם שלקחו ע"מ כן והקשה הרשב"א בחידושיו דהא אמרינן דרובא לרדיא זבני ולא לשחיטה וכתב הרשב"א דמכאן ראי' לר"ת דפרה לאו בת מלאכה היא כ"כ וזבנה לשחיטה ע"ש. והנה מ"ש היא ט"ס דרשב"ם היא דס"ל כן אבל לר"ת הוא להיפך עכ"פ ראי' מפורשת להרשב"ם ודלא כר"ת. אך לולא דמיסתפינא הייתי אומר דקושית הרשב"א ל"ק כלל דבאמת פריך הש"ס בב"ב דף צ"ב גבי פלוגתא דרב ושמואל אי לרדיא זבין ונחזי אי גברא דזבין לרדיא אי לנכסתא ומשני בגברא דזבין להאי ולהאי ופריך הש"ס ולחזי דמי היכא נינהו ומשני דל"צ דאייקר בשרא וקם בדמי רדיא ע"ש ולפ"ז ל"מ אי האי גברא זבין לשחיטה בודאי הדין עם הלוקח או דהדמים מודיעין ולא אייקר בשרא וא"כ כל שאין הלשון סותר אמרינן דהדמים מודיעין כמ"ש הרשב"ם שם וכ"כ בתוס' שם ובדף ס"א וא"כ בכה"ג ודאי מהדמים ראי' דודאי לא הי' מוזיל במקח וע"כ מדלא נתן רק דמי שחיטה ע"כ דלשחיטה זבין והדין עם הלוקח וז"ב ופשוט. ובזה נלפע"ד מה שמבואר בטוש"ע יו"ד סי' ט"ז סעיף ו' דכשלקחו שניהם מאדון אחד דכיון שמכר לזה תחלה לא הי' יכול לשוחטה מוכר שלו וא"כ גם כשמכרן לאחר אסור הלוקח לשחטו שלא מכר לו רק זכות שתבא לידו והיינו כיון דהדמים מודיעין ואם הי' נמצא נגחן והי' טוען דלרדיא זבין לא הי' לו דין ודברים כלל דהדמים מודיעין וא"כ הי' לו המוכר זכות זה שלשחיטה זבין א"כ ממילא גם להיפך לענין שיהי' מותר להשני לשחיטה הרי לא מכר רק הזכות שנשאר בידו. ובזה מיושב מה שהאריך הט"ז שם באם נשבע שלא ישחוט ומכרה לאחר אם הי' מועיל וע"ש שכתב לחלק בסברא נכונה ועתב"ש שם ולפמ"ש אין ענינו לזה דשם באמת לא נשאר לו הזכות כיון דמכר לראשון לשחיטה והדמים מודיעים וז"ב אברא דלפ"ז יקשה גם בהאי דאין מוכרין בהמה גסה שלימין ושבורין והטעם דלמא אתי לידי מלאכה ואיכא משום נסיוני יקשה נחזי אי האי גברא לרדיא זבין אי לשחיטה ואף דמיירי בקאי להאי ולהאי עכ"פ הדמים מודיעים וצ"ל דמיירי שנותן כדמי רדיא ולכך אסור אברא דלפ"ז יקשה בהך דרב הונא דזבין פרה לעכו"ם וא"ל ר"ח מ"ט עבד מר הכי א"ל אימר לשחיטה זבין וקשה לימא הדמים מודיעים וע"כ דנתן דמי רדיא דאל"כ פשיטא דתלינן בשחיטה דמסתמא לא הוזיל גבי' המקח. אך נ' דע"כ לא אמרינן הדמים מודיעים רק גבי ישראל דהדמים מודיעים דאל"כ הוה לי' אונאה אבל בעכו"ם דל"ש אונאה א"כ אין הדמים ראי' ויכול לומר דלשחיטה זבין. ובפרט אם יכול לתלות דלשחיטה זבין פשיטא דל"ש הדמים מודיעים. והנה הלבוש פירש דהגזירה דבהמה דקה הוא משום שביתה דבהמה גסה והש"ך השיג עליו דהטעם הוא משום דחשודין על הרביעה ובבית יעקב שם תמה על הש"ך דלפי המסקנא לא חיישינן לרביעה דאדם חס על בהמתו שלא תעקר ועיין בכנה"ג יו"ד סי' קנ"א שהרגיש בזה וישב כן שטת רש"י בפ' מקום שנהגו אברא דלפ"ז צ"ב מאי הקשו התוס' ד"ה אמור דניהו דלשחיטה זבני מ"מ שמא הרביעה מקודם והא לפי המסקנא נכרי חס על בהמתו שלא תעקר ולכאורה רציתי לומר דלפי מה דאמר ר"י בע"ז דף כ"ז דגבול יש לה דעד שלשה מעקרא מכאן ואילך לא מעקרא א"נ בבהמה דקה דפחותה משלש ל"ח לרביעה ולכך פירש רש"י בפסחים משום גזירה דשביתה לפרש המשנה גם לר"י משא"כ פרה דהיא בת שלש שנים וסתם פרה היא בת שלש שנים דאז יכולה לילד כדאמרו בע"ז שם פרה וחמורה בת שלש לכהן. ובזה הנה מקום אתי לישב פירשב"ם שכתב דפרה אינה עומדת למלאכה כ"כ והתוס' הקשו עליו ולפמ"ש יש לומר דטרם שהגיע השלש דא"י להוליד עומדת למלאכה אבל בשלש דעומדת לילד אינה חורשת כ"כ וכיון דפרה לר"א בת שתים ולחכמים בת שלש וד' א"כ סתם פרה דהיא יותר משלש אינה עומדת למלאכה כ"כ. ובזה יתישב מה שהקשה הבית יעקב ממה דכתיב בתורה ויקחו אליך פרה אשר לא עלה עלי' עול ומשמע דפרה בת מלאכה ולפמ"ש דלענין פרה אדומה נחלקו ר"א וחכמים אם מבת שלש או בת שתים ועיין מלמ"ל פ"א מפרה שהאריך בזה וא"כ קודם שראוי' לפרה אדומה יש לחוש שמא עלה עלי' עול ודו"ק. שוב ראיתי ברא"ש שהביא בשם הרמב"ן דבטבח רובו לשחיטה ובגברא דזבין לרדיא לרדיא ורובא לרדיא זבין להכי ולהכי אסור ולא הרגיש בזה דלימא דהדמים מודיעים ולפמ"ש א"ש ועט"ז סי' קנ"א מ"ש בזה ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק. ועיין בצל"ח פסחים דף נ"ג שהקשה דדברי רש"י דפסחים ובע"ז סתרו וע"ש בסוף הצל"ח מ"ש חתנו בזה ולא הרגיש כלל בדברי הט"ז והש"ך שנחלקו בזה ובכנה"ג הנ"ל שישב הסתירה ובשו"ת ב"י הנ"ל ודו"ק: