שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ט סימן ג׳

ובזה אמרתי ליישב ע"ד הפלפול מה שהקשה אותי הרב מוה' אברהם נ"י מראווא בהא דאמרו בע"ז דף ו' למאי נפ"מ דאית לי' בהמה לדידי' אי אמרת משום הרווחא הא קא מרווח לי' ואי אמרת משום לפני עור הא אית לי' בהמה לדידי' וע"ז הקשה הש"ס וכי אית לי' לדידי' ל"ש משום לפני עור והתניא וכו' וע"ז שאל דהא באמת הא דתלי הש"ס שם דאימור לשחיטה זבני' וכתבו הריטב"א והר"ן שם משום דרובא לשחיטה זבני' ולפ"ז היינו בכל השנה אבל לפני האד פשיטא דלע"ז קא זבני' ולא תלינן דלשחיטה וא"כ זהו כשאין לו אחרת אבל כל דאיכא בהמה לדידי' ל"ש לפני עור דאימור לשחיטה קאזבין ולפמ"ש א"ש כיון דע"כ מיירי שנותן לו דמי רדיא דאל"כ מה"ת שלא לתלות בשחיטה דמסתמא לא הוזיל גבי המקח ולפ"ז כיון דהוא זבנה לשחיטה ונתן דמי רדיא פשיטא דמותר גם לטעם דהרווחא דמה אזל ומודה דהא מיצר לו שנתן בעד בהמה העומדת לשחיטה כרדיא מיהו בפשיטות ל"ש משום הרווחא דכל דיש לתלות בשחיטה זבין ל"ש החשש דאזל ומודה דהא לא מרווח דהא זבין לשחיטה ושלא לשם ע"ז גם בלא"ה אין מקום להדברים דע"כ ל"ש דתלינן דלשחיטה זבן רק בשאר ימות השנה דהאיסור משום שאלה ושכירות ונסיוני כל דיש למתלי בשחיטה שרי אבל כאן דהחשש הי' דאזל ומודה לע"ז ומקריבו בפני ע"ז א"כ אדרבא לשחיטה זבני' והיינו להקריבו לע"ז וא"כ שפיר פריך דע"כ ל"ש לפני עור כל שיש לו אחרת ודו"ק היטב. אך מה שאני תמה דלענין דישה מצינו בב"מ דף פ"ט פרות המרכסות וגם ישראל ששכר פרה לדוש ע"ש אלמא שבפרות הי' דרכם לדוש ועיין במ"ק דף י"ב ע"ב ובלבד שלא ידוש בפרות ופריך לר"י אמאי לא ידוש בפרות ומשני כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי ע"ש ועיין בב"י או"ח סי' תקל"ז ומשם תראה שעכ"פ דרכם הי' לדוש בפרות וא"כ הם בת מלאכה ודברי התוס' צ"ע. ועיין בב"מ דף קט"ז זוג של ספרים וצמד של פרות ופירש"י ב' פרות חורשות עם צמדן הרי מבואר דפרה חורשת ואף שכתבו התוס' דאין נראה לר"י דבפרות לא מיירי כתב הב"י סי' צ"ו בחו"מ דהיינו דפרות אינן מקרי כלים שיהי' שייך אוכל נפש ועיין בתוס' ב"מ דף קי"ג ד"ה ואת ודו"ק. ועיין פסחים כ"ו הכניסה לרבקה לדוש ושם בפרה מיירי כמ"ש התוס' ועיין ברבינו יהונתן ריש עושין פסין גבי מחלוקת ר"מ ור"י אי שלש רבקות או ארבע: