שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ח סימן ח׳

והנה הרב החריף מוה' אברהם ראש ישיבה דק"ק הורדנא הקשה אלי על דברת השיטה הנ"ל מהא דאמר רבא אין אונס בגיטין ופירש"י דקאי על לפיכך אם חלתה דעכבת הנשואין פוטרתו ממזונות. ולענין גיטין אין טענת אונס מועלת וע"ז תמה דשם הא אונס תלוי בקיום התנאי דהיינו הנשואין וא"כ כל שלא נתקיים התנאי אף שהוא באונס הרי לא נתקיים התנאי ובזה אף בגיטין הי' אונס ולכאורה הוא תימא רבה דסותר דברי הסוגיא במקומו ולפע"ד נראה דלק"מ דהרי אמרו דהגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה וא"כ כל שראוי לנשואין אף שלא נשאת אוכלת משלו וא"כ ל"צ לקיום התנאי לנשואין רק שיהי' ראוי לנשואין וע"ז אמרו בדחלה שאינו ראוי לנשואין וכן בחלתה ופרסה נדה דאינו ראוי וכן היא אינה ראוי' לנשואין א"צ לתת לה מזונות וא"כ בזה בראוי תלוי וא"כ מה שהאונס מעכבו שאינו ראוי שפיר חשוב אונס בגיטין סבר שלא ראוי וזה לא חשוב בביטול התנאי בפועל דהא כל שהי' ראוי לנשואין הי' חייב להעלות לה מזונות אף שלא נשאה וז"ב לפע"ד. ודרך אגב אומר מה ששאלני עוד הרב הנ"ל בסוגיא זו בראש השיטה הביא השיטה מקובצת בשם הרשב"א ז"ל דהא דאמר רבא אין אונס בגיטין היינו כל שנתעכב בשתיקה מחמת אונס אבל היכא דנאנס ונתעכב ואמר מחמת אונס נתעכב תו אינו גט ואונס זה לרבא מבטל הגט ולאשה והביא ראי' מהא דאמרו בהשולח ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא עד תלתין יומי להוי גיטא כי מטא תלתין יומי א"ל הא קא טרחנא אי משום אונסא אין אונס בגיטין אי משום גלוי דעתא פלוגתא דאביי ורבא דאלמא כל מאן דאמר נאנסתי גלוי דעתא ולא בטל לרבא עכ"ל וע"ז הקשה תימא רבא דא"כ מה הועיל רבא בתקנתו דאמר שאין אונס בגיטין משום צניעות ומשום פריצות והא אף דאין אונס בגיטין מ"מ יחושו הצנועות שמא אמר בפירוש שנאנס והוה גלוי מלתא בגיטא ותתעגן ותיתב וא"ל דל"ח שיבטל הגט דז"א דכאן שקרה אונס פשיטא דיש לחוש שמא רצה לבטל הגט ע"י שאמר נתעכבתי מחמת אונס. הנה אם כי דבר חכמה דיבר אבל לא ק"מ דלמאן מקשה לרבא דס"ל גלוי מלתא בגיטא מלתא הוא הא כתבו התוס' בהשולח שם דף ל"ד ד"ה ואי דזה דוקא לפום סברת אביי אבל רבא קאמר לעיל אלו לבטולי גיטא קבעי לקיומי תנאה קבעי ולאו פליג רבא הכי עכ"ל וא"כ לרבא לשיטתו ל"ח לשמא גלי דעתו כיון דע"י קיום התנאי בא להפקיע ובזה ל"ש גלוי מלתא ואם כוונתו להקשות לדידן דקיי"ל כאביי בזה דזה נקרא גלוי מלתא דזה מהלכות יע"ל קג"ם דז"א דהרי אביי דייק מזה דאף בכה"ג גלוי מלתא בגיטא לא הוה והרשב"א לא כתב הך דינא רק דאם נסבור כרבא בהך דאין אונס בגיטין ובגלוי מלתא ג"כ כרבא אבל לא נסבור סברת רבא דבכה"ג דבא לקיים תנאו לבטל הגט בכה"ג הוה גלוי מלתא אבל להלכה אין לחוש לכ"ז וז"ב ופשוט. ולכאורה רציתי לומר דבלא"ה לא קשיא כיון דהש"ס מסיק דאין אונס בגיטין משום צניעות ופריצות ופריך האיך עקרו רבנן לקידושי דאורייתא כיון דמה"ת הוה אונס ומשני דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"כ כיון שהוכרחו להפקיע הקידושין שוב לא אכפת לן אם גילה דעתו בגיטא דב"כ וב"כ הי' צריכין להפקיע קידושין והרשב"א לא כתב רק לפי הס"ד דלא מועיל מדינא אונס בגיטין ול"צ להפקעת קידושין וגם לפמ"ש הרשב"א בשטמ"ק שם דכל דיכולין רבנן להפקיע קידושין אף הוא גמר בדעתו למחול התנאי כיון שמתירא שלא יהי' בעילתו ב"ז א"כ לק"מ דשוב אין לחוש לשום אונס אבל לפע"ד אם כי הדברים נכונים אבל הראשון עיקר מ"ש לעיל לישב דברי הרשב"א ודו"ק. והנה בהא דפריך בגיטין דף ע"ג מ"ש רישא ומ"ש סיפא הנה לכאורה תמוה דקארי לה מה קארי לה הא החילוק מבואר כמ"ש התוס' בשם הירושלמי דברישא לא מת מחולי זה אבל בסיפא אם לא יעמוד קאמר ולא עמד משמע בין מחולי זה בין מחולי אחר והתוס' כתבו דבש"ס דילן משמע דמחולי זה היינו מתוך חולי זה והוא תמוה דמנ"ל להקשות כ"כ עד שמסיק הש"ס כיון דקשיא רישא אסיפא משבשתא ולמה לא אמר דמחולי זה משמע מחמת אותו החולי ולק"מ ולכאורה רציתי לומר דגם לא עמד משמע דוקא ע"י חולי זה דאל"כ למה סיים מחולי זה הי' לו לומר סתם אם לא אעמוד ואהי' בריא וכדומה מאי מחולי זה ש"מ דוקא מתוך חולי זה אך זה דחוק והעיקר נראה דלפמ"ש התוס' בד"ה איתבי' בתירוצם השני דאף דאין אונס בגיטין מ"מ פריך רבינא שפיר דאם איתא דלא מסיק אדעתי' אפילו אונס דשכיחא מסיק אדעתי' רק משום אין אונס בגיטין קאתין עלה יהי' מחזי כחוכא דהא כל שבמשמעות לשונו לא הוה נפילת בית אמאי יהי' גט וע"כ דמסיק אדעתי' והוא ע"כ מתוך חולי זה קאמר ולא מחמת חולי זה ע"ש. ולפ"ז ע"כ ס"ל לש"ס דילן דמתוך חולי זה קאמר וא"כ שפיר קשה מ"ש רישא מ"ש סיפא אבל הירושלמי לא ס"ל הך דרבא דאין אונס בגיטין ואם כן שפיר מחלק בין רישא לסיפא והא דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו אפשר לישב כמ"ש הרא"ש בשם ר"ח מ"ש: