שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ז סימן ו׳

והנה בירושלמי פ"ק דסוכה הלכה ב' מצה הישנה פלוגתא דב"ש ודב"ה ואמר ר"י ד"ה היא וכיון שלא עשאו לשם פסח דבר ברור שלא דקדק בה וע"ז הקשה אותי א' מן החכמים ביום א' פסח שנת תרט"ו וכן מצאתי בס' שנדפס מחדש שהקשה דהא משנה מפורשת בפסחים ל"ה חלת תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו א"י בהם ופירשו בדף ל"ח משום דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח וא"כ י"ל דאף דב"ה מכשירין בסוכה היינו דשם לא בעינן לשמה לב"ה אבל כאן בעינן לשמה שיהא משומר לשם מצה וכמ"ש רש"י שם בהדיא ורב יוסף גם כן ס"ל כן רק שמוסיף עוד טעם א"כ אף אי ברור שדקדק בה כל שלא נתכוין לשם מצות מצוה א"י בה ובאמת שיפה הקשה. ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש הר"ן והבאתיו לעיל דבת מינה מחריב בה א"כ שם דנתכוין לשם חלת תודה הוא דפסול אבל אי עשה סתם מצה אף שלא נתכוין לשם מצות מצה ג"כ יוצא וזה שמסיים הש"ס יצאתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח והיינו שנתכוין לשם זבח אחר דבת מינה מחריב בה. אמנם דברי הר"ן אינן מוסכמים ובט"א בר"ה חולק ע"ז ע"ש דל"ג. אמנם בל"ה השבתי כמו רגע דל"ק דשאני סוכה דאם לא נתכוין לשם מצות סוכה במה שבנה הסוכה לא עשה שום פעולה המורה על מצות סוכה וכך צ"ל סוכת רועים כמו סוכת מצוה וכן סוכה לצל אבל מצה דגוף העשי' לשמר' מכל מיני חימוץ אף מנוקשה והכסיפו פניו אף שלא נתכוין לשם מצות מצוה אבל עכ"פ אין אדם שומר להחמיץ עיסתו בסתם עיסה וא"כ העשי' גופ' הוא עומד במקום הכוונה לשם מצות מצוה וכעין זו כתב הה"מ לענין מצות צ"כ דבמקום שיש עשי' עומד במקום כוונה ועיין בב"י או"ח סי' תע"ה וסי' תפ"ט ולכך דוקא שם בחלת תודה שהשמירה מחימוץ גם לחלת תודה צריך כמו למצות מצוה לכך אינו עומד במקום הכוונה אבל בסתם עיסה העשוי' מה ששמרו מן החימוץ עומד במקום כוונה. ובזה מיושב הך קושיא והק"ע בש"ק שם דבסוכה אמר בירושלמי דצריך לחדש בה דבר וא"כ למה במצה ישנה כשר לב"ה הא א"א לחדש בה דבר ולפמ"ש א"ש דעשיי' גופ' עומד במקום חידוש ועיין בשלום ירושלים שם ואין הזמן מסכים לעיין. ומה שהקשה החכם הנ"ל בהא דעשאן למכור בשוק דיוצאין בה מטעם דאמר אי מזדבין מזדבין ואי לא מזדבין איפוק בי' אנא וע"ז הקשה הרי אין ברירה ולא הוברר מתחלה לשם מצות מצוה וכמו כתוב לאיזה שארצה אגרש. והשבתי דהדבר דומה למה שהסופרים נוהגין לעבד הקלף לשם סת"ם גם לגט וכתב בשו"ת עה"ג דל"ש בזה ענין ברירה ולא כתב הטעם בזה אבל הטעם הוא פשוט דהא מתחלה התנה שיהי' מעובד לכל עניני קדושות שיצטרך ועכ"פ מעובד הקלף לכל מה שצריך עיבוד וה"ה כאן נתכוין שיהי' משומר מחימוץ לכל מה שצריך מצה ול"ד לכתוב לאיזה שארצה אגרש דשם א"א לכוין לשני נשים דהא א"א לגרש בגט אחד רק אותה אשה שרוצה לגרש משא"כ כאן ולכך באם אומר בשעת העיבוד חלק הקלף שאני עתיד לכתוב עלי' הס"ת מעובד לשם ס"ת ושאני עתיד לכתוב תפילין יהא מעובד לשם תפילין לא מועיל משום דזה תלוי עצמו במה שמברר אח"כ ובזה שייך אין ברירה אבל אם מתחלה עובד על כל מיני קדושה שיצטרך זה אינו ענין לברירה ודו"ק ובשו"ת נט"ש סי' כ"ח האריך בענין עיבוד ולא ביאר הטעם ולפי מה שכתבתי א"ש: