שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ז סימן ח׳

מ"ש על דברת הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ב שהקשה על המהר"י ברזילי שכתב דיכול לקדש אשה לבנו הקטן משום שזכין לאדם שלא בפניו וע"ז הקשה הנו"ב דמה זכות הוא לו והא הוא מתחייב שאר וכסות ובזה האריכו כלם גם בשו"ת בית אפרים סי' מ"א גם הגאון בעל שאגת שם האריך בזה וע"ז כתב מעל' דכלם לא זכרו דברי הר"ן בחידושיו לחולין פ"ב הנה סתם מעל' דבריו וכפי הנראה כוון להר"ן דף ל"ט ע"ב גבי הא דלא צווח מעיקרא שכתב דאין זה חוב לפי שכל אדם עתיד לישא ורצונו להתחייב בכך ע"ש הנה אין מזה ראי' דשם בבן גדול שעתיד לישא מסתמא ניחא לי' שיתחייב בכך אבל בקטן לא ניחא לי' להיות רחיים בצווארו ולמה לי' כ"ז העול והוה חוב גמור וז"ב דבקטן הוה חוב ולא אמרינן דעתיד לישא דילמא לא ניחא לי' אח"כ שישא לזאת והו"ל חוב גמור מה שנתחייב בשאר כסות ודו"ק. וגם מ"ש שעומד לישא באמת בקטן כיון דמצד מצות התורה אינו בר חובה עד בן י"ח הוה מחוסר זמן כמחוסר מעשה וכן נראה ממהרי"ק שורש פ"ט דמחוסר זמן מקרי מחוסר מעשה וכמ"ש השעה"מ פכ"ב ממכירה ה"ט והשיג על המלמ"ל והגאון בעל נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' כ"ב הבין כוונה אחרת במהרי"ק ובמחכת"ה בכדי טרח לדחות הני זוזי דרבנן שכן פשטת לשון המהרי"ק מורה כדבריהם כמ"ש בגליון הנו"ב שם. אחר זמן רב כתבתי לתמוה מדברי התוס' בקידושין דף ה' ד"ה שכן ישנם בע"כ.