שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ז סימן י״ג

והנה בהך דביצה דף כ"א הנ"ל הקשה אותי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י אחר זמן רב בשנת תרי"ב שבת פ' שמות בהא דפריך והא חזי לכלבים ומאי קושיא והא באמת להס"ד דלכם ולא לעכו"ם אבל לא דרשינן לכם ולא לכלבים כמ"ש רש"י דלא גרסינן ואם כן יקשה ניהו דחזי לכלבים הא מ"מ לעכו"ם אסור דהתורה אמעיט בפירוש והשבתי בפשיטות דתקשי לנפשי' דאמאי פריך והא חזי למיכל מיניה והא אפשר למפלגי' וע"כ כמ"ש התוס' שם ד"ה תדע דבלי טורח הבישול הי' מקפידין ואם כן ה"ה לכלבים אם הי' מקפידין בלי הבישול שוב חזי כל אחד ואחד לכלבים ולכלבים התירה התורה דמזונתן עליך וז"פ. והנה בהא דאמרו והא חזי לכלבים קשה לפע"ד דהא מוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים ואם כן אסור משום מוקצה כדאמרו לעיל דף ו' ע"ב וראיתי בשטה מקובצת שהביא בשם הריטב"א שפירש עגל טרפה היינו שנטרפה מעיו"ט דמוכן לכלבים וכפי הנראה הרגיש בזה אך לפע"ד א"צ דהא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר כמבואר סי' ש"י אם כן גם כאן אם הי' יודע מעיו"ט שיהי' טריפה היה מהנה לכלבים ולא הוה מוקצה וצ"ע בזה דכאן י"ל דאף אם הי' נודע שהוא טריפה לא הי' מכינה לכלבים והי' רוצה שלא לשחטה לגדל וולדות דטוב לו יותר משישחטה ומיהו טריפה אינה יולדות ואינה משבחת וגם לחרישה לא אתחזיא ולחלוב ודאי אסורה ובודאי היה מכינה לכלבים. והנה עוד ראיתי בשטמ"ק שפירש דטריפה היינו שהי' יודעים שהיא טריפה כגון ניקב קרום של מוח קודם שחיטה דאם לא נודע קודם והיתה נמצאת טריפה בסרכה וכיוצא ל"ש שעבר על ד"ת דאטו אם ישחוט ונמצאת טריפה יעבור על ד"ת ע"ש ולפע"ד נראה עפמ"ש בספר מאירת עינים בשורש שלישי ענף רביעי בהא דאמרו משקין הבייתות משום סרכא דמשכא ופרשו הרי"ף דהיינו אם יש בה סרכא משתמטא והב"ח הביא באו"ח סי' תצ"ח בשם ר"ש שתמה על הרי"ף דכי בערמה יכשיר טריפות ע"י שישתמטו הסרכות אמנם באמת סרכא העבה כשם שאינה עוברת על ידי מיעוך לא יעבור ע"י מים ורק באותן שעוברים על ידי מיעוך עוברים על ידי מים ולפ"ז בעגלים הרכים לא מועיל השקאת המים כמו דלא מועיל להסיר ע"י המיעוך ע"ש ולפ"ז כאן בעגל דהוא מהרכין בן שנתן ל"מ מיעוך וה"ה מים ושוב אם שחטה עובר כשנמצאת טריפות דהרי בסרכות חיישינן למיעוט המצוי ואסור ביו"ט ודו"ק היטב. והנה בהא דרשב"א מתיר לאפות הרבה בשביל שהפת נאפית יפה הקשה הצל"ח בדף י"ז דניהו דהאפי' שרי מ"מ הרדי' לתסר וכתב דהתירו סופן משום תחלתן והקשה אותי החריף הנ"ל דהרי התוס' בדף כ"א הקשו דאמאי שרי הא הוה כמו עיסה חצי' של נכרים וכתבו דשרי משום הואיל ע"ש בתוס' ד"ה עיסה ובב"י ולפ"ז בשלמא לענין אפי' צריך לטעם שהפת נאפה יפה משום דהואיל לא שרי לכתחלה כמ"ש הב"י סי' תקי"ב אבל רדי' דאינו רק משום שבות מותר משום הואיל והשבתי לו דמלבד דזה אינו ברור דיהי' מותר איסור דרבנן לכתחלה בשביל הואיל ואפשר דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם אף גם דבשלמא לענין אפי' שייך הואיל ואי מקלעי לי' אורחים משום דצריך טרחא והכנה שעות הרבה ואם כן כשמקלעי אורחים לא יהיה לו מה ליתן אבל רדי' מה לו לרדות כעת הא כשיבואו אורחים ירדה מהתנור ולמה יחלל יו"ט בשביל זה כעת שא"צ והפת לא יתקלקל הרבה כשיהי' עוד בתנור ומטעם זה לא הבינותי גם תירוצו של הצל"ח דל"ש התירו סופן משום תחלתן דהא באמת כשיצטרך לרדות ירדה אותו ובשלמא בכל הני דהתירו סופן משום תחלתן משום דיהיה לו הפסד ואולי ס"ל להצל"ח דהפת יתקלקל מעט כשישהא יותר בתנור אבל עכ"פ הואיל ל"ש בזה דאם יקלעו אורחים לא יסתכל ע"י שיתקלקל קצת ויאכלו וישבעו ועל זה לא נחלל יו"ט כעת ודו"ק. ומה שהקשה עוד הנ"ל מה בין קמחא דבני באגי משחיטה של גבוה דגם שם אוכל אח"כ אבל כל שעיקר השחיטה בשביל גבוה אסור וה"ה כאן עיקר האפי' בשביל עכו"ם ולק"מ דשם בעת השחיטה הוא בשביל גבוה ורק אחר הזריקה וההקטר משלחן גבוה קזכו משא"כ כאן האפיה בשביל תנוקת גם כן ועיין תוס' פסחים מ"ז ובמ"א סי' תק"ז ובדג"מ ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' כ"א ובאבני מלואים ח"ב בתשובתו סי' ב' שהאריך בזה.