שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ז סימן י״א

אחר זמן רב הגיעני שנית מ"ש לי הרב מליטעוויץ על מה ששלחתי לו מעט מהרשום פה תשובה על קושיתו ואמרתי לרשום בקצרה דהנה הרב הנ"ל הוא אוהב לטעון אבל שונא לפרוק והנה על מ"ש דכל הטעם דאין מזהירין הוא משום הטעם של המהרש"א וע"ז כתב דטעמו של המהרש"א ל"ש רק על העונש אבל על האזהרה ל"ש זאת היתכן לומר דעל דבר קטן הזהירה תורה ועל דבר חמור לא הזהירה תורה הנה הפלאה זו לא ידעתי דכיון שכל עיקר' של אזהרה הוא רק לענין עונש דעל גוף האזהרה שיזהר מלעשות כזאת א"צ אזהרה דהשתא דבר קטן ממנו הזהירה התורה כ"ש בחמור ממנו וכיון שאינו רק לענין עונש דהתורה הצריכה בדבר איסור או עשה אזהרה ועונש א"כ פשיטא דשייך טעמו של המהרש"א ויעיין בספרי הכללים וימצא בלי ספק בזה ועיין בגנת וורדים להפרמ"ג כלל א' שהאריך הרבה בטעמים והביא דברי הק"א והמהרש"א וכתב נ"מ ולא כתב כלל דלטעם המהרש"א אינו רק בעונש ולא באזהרה ואדרבא מריהטת לשונו מבואר דבין בעונש בין באזהרה שייך דברי המהרש"א וז"פ לפע"ד. ומ"ש להקשות ביומא דף כ"א דאמר לא יאמר עונש במלאכה וכו' והא אין עונשין מן הדין וע"ז רצה להביא ראי' לשטת הרא"ם בפ' אמור דבכרת שהוא בידי שמים עונשין רק שדברי הרא"ם תמוהין דמקור הדבר דאין עונשין מה"ד הוא באחותו לענין כרת כמו שהקשו בספרי הכללים. הנה כבר קדמו בס' תוס' יוה"כ בזה רק שלא הביא דברי הרא"ם והוא הביא ס' הליכות אלי. ומ"ש מעל' להקשות ביומא דף למ"ד דאמרו למיקם בעשה והא כל הנלמד מל"ג מדות אינו רק ד"ס לשטת הרמב"ם במחכ"ת דיבר סרה על רבינו מאור עינינו דפשיטא דלכל הדברים יש להם ד"ת רק שבכלל חשבון המצות לא נחשב וכמו שהאריכו הזהר הרקיע והמגלת אסתר בשרש השני לבאר זאת וע' כ"מ פ"א מאישות ובהה"מ שם והדברים עתיקים. ומה שהקשה מעל' דהאיך ילפינן ק"ו מהלכה דהא טבילה היא הל"מ ואיך יליף ק"ו מהלכה הנה לפמ"ש י"ל דבכה"ג שצריך קדושה יתירה הכהן הדיוט מכה"ג פשיטא דלמדין ק"ו מהלכה דבשלמא כשהם שני ענינים נפרדים אין למדין ק"ו מהלכה משא"כ בזה. והנה מעל' האריך לבאר דברי הש"ס עפ"י דברי הש"ס ביומא דף ל"ב דנחלקו אי יליף טבילות מהל"מ או מקראי ועיין תוס' שם ד"ה גמירי שהקשו אי הלכה היא קראי ל"ל וע"ז הקשה דלשני כמו דמשני בתמורה דף י"ח דקרא אתי לעבור בעשה ואני אומר די"ל דהקושיא היא לר"י דלית לי' דקאי בעשה כמבואר בדף למ"ד ועיין בתוס' ישנים דגם הטבילה הראשונה ס"ל לר"י דהיא הל"מ וא"כ לק"מ. ובזה יש לישב קושיתו דהא אין דנין ק"ו מהלכה ולפמ"ש י"ל דבאמת למאן דיליף דקאי בעשה שפיר אין דנין ק"ו מהלכה ואיצטריך קרא ולר"י דלא יליף הק"ו שפיר א"צ קרא וקושית התוס' לר"י ודו"ק ומעלתו בנה בנין הורדוס בזה והוא מגדל הפורח באויר. ומ"ש על דברתי דעשה חמור מל"ת והבאתי מהך דיבמות וע"ז קרא תגר דל"ת חמור ורק הרמב"ן חידש דעשה חמור מל"ת הנה כל כי האי ריתחא לא חשחין אנא להשב ועיין בתויוה"כ למהרמב"ח בסוגיא דבולמוס יומא דף פ"ג גבי טבל ושביעית שהאריך בזה והעלה בספיקא אי עשה חמור מל"ת או איפכא וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים. ובגוף קושיתו על הה"מ מצאתי בספר שיח יצחק על יומא שהקשה כן בפירוש וכעת אינו תח"י לעיין בזה. ומה שהקשה בהא דקאמר הש"ס ביומא דף כ"ו אף אנן נמי תנינא ולמנסך אומר לו הגבה ידך שפעם אחת נסך ע"ג רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ופירש"י מדנקט באתרוגיהן ש"מ דהי' ביום שהי' להם אתרוגים בידיהם וע"ז תמה דהרי בקידושין דף ע"ג אמרו ורגמום כל העם באתרוגיהן ואטו ר"ז דרש דרשה הלז בסוכות דוקא אני אומר דלק"מ דמפני המעשה שאירע שרגמוהו כל העם באתרוגיהן נקט הש"ס בכ"מ דרוצה לומר שהעם התרעמו על הדורש ודחוהו שרצו לרגמו באתרוגיהן אבל המעשה הראשונה ודאי הוא אמת שרגמוהו באתרוגיהן ודו"ק. מ"ש על מ"ש באות ב' לענין נפש בהמה שלפי גרסת הבה"ג לק"מ וע"ז הקשה דאכתי תקשה לר"י האי לכל מה דריש בי' הנה באוות נפשו רצה לטעון קושיות ואולי ר"י לא דריש תיבת לכל. ומ"ש על מ"ש דנפש כותים ודאי מקרי נפש כדכתיב בפ' מטות נפש אדם וע"ז תמה דשם בשביל שנתגיירו נקראו אדם ותדע דהא כותים לא מקרי אדם והאיך כתב מכל אדם הנה רואה אנכי כל קבל די רוח יתירא בי' החל לנבא שקרים דשם מיירי בגרים ואיזה גרים הי' שם גם אישתמיטתי' גמרא ערוכה ביבמות דף ס"א מיתבי נפש אדם ששה עשר אלף הרי דהש"ס מקשה מזה ועיין בפ"י בביצה שרמז לזה. ומ"ש לחלק דע"כ לא כתבו התוס' דנפש בהמה לא מקרי נפש רק במיתתה שרוח הבהמה יורדת למטה בשביל זה לא מקרי נפש אבל בחיים חייתם מקרי נפש ויש להמתיק הדבר עפ"י דקדוק לשון הקדש הנה את כל דבריו ישא רוח ודברי הש"ס שם תיובתא דפריך מנפש אדם ומשני משום בהמה והיינו דלגבי בהמה גם כותים נקראו נפש ומשמע הא בהמה לא מקרי נפש אף דהיא בחיים חייתה ודו"ק: