שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ז סימן י׳

מ"ש על דברת החינוך דנשים בביכורים אינו אלא מדרבנן וע"ז תמה המלמ"ל דמ"ט וע"ז כתב מעל' די"ל דטעמו דהרי ביכורים אין מביאין אלא מעצרת ועד החג והו"ל מ"ע שהז"ג ולכך נשים פטורות הנה לפ"ז למה יתחייבו מדרבנן ואם כוונתו כשיטת ר"ת דכל מ"ע שהז"ג נשים חייבות אם כן מ"ש מצות ביכורים מכל המצות וגם דכיון דלא נתחייבו רק מדרבנן בדרבנן ל"ש מ"ע שהז"ג כמ"ש רש"י בברכות דף כ' עיין תוס' דפליגי בזה ודחו דבריו גם גוף דבריו לומר דהוה מ"ע שהז"ג לפע"ד נראה לפמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף כ"ט דל"ל קרא במילה דנשים אינם מצוות למול את בנם תיפוק לי' דהו"ל מ"ע שהז"ג וכתבו דל"ק דע"כ לא מקרי מ"ע שהז"ג רק במצוה התלוי' בגוף דאינו מצוה אלא לזמן ידוע אבל בכל דבר שאין המצוה בגוף כמו מצות מילה שהמצוה על האב להתעסק להכין צרכי המילה אם כן יכולה להכין בכל עת ובכל זמן לא מקרי מ"ע שהז"ג ע"ש ולפ"ז ניהו דמעצרת ועד חנוכה מביאין ביכורים אבל הא יכולה לשלוח על ידי שליח כשלקטן מתחלה לשלוח על ידי שליח כמבואר פ"ק דביכורים וכן פסק הרמב"ם פ"ב מביכורים הלכה כ"ב ואם כן איך שייך בזה מ"ע שהז"ג ועיין בחידושי הריטב"א שם ובפ"י ומקנה וגם הא דאין מביאין בכורים קודם העצרת כפי הנראה אינו רק מדרבנן ובאמת אם הביא יניחם שם עד העצרת ויקרא עליהן וגם לאחר חנוכה דאין מביאין לשטת הרמב"ם הוא משום דאין נחשבים משנה שעברה ומניחם עד לאחר העצרת וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מכיכורים הלכה ו' ולשטת הראב"ד שם הוא משום דהוה פסולת הפירות ואינן בכורים דהתורה אמרה מראשית ועיין בפסחים דף ל"ו ע"ב דהטעם הוא משום דהוא זמן שמחה וע"ש ברש"י דהוא משום דלאח"כ אינו מצוי לחי' שכשדה ועבכ"מ שם ועכ"פ אינו ענין למ"ע שהז"ג ומה שרמז לדברי התוס' בפסחים דף ל"ח ע"ב ד"ה נאכלים וכתב שהאריך בזה בעומק כוונת התוס' ובתירוצו של הרשב"א ז"ל בתוס' שם איני מבין רמזותיו ומה עומק יש בו ואדרבא מדברי התוס' שכתבו דאינו נקרא זמן קבוע לפי שיש לו זמן מרובה כ"כ א"כ גם מ"ע שהז"ג ל"ש בזה ודברי הרשב"א שם הם פשוטים דאיך שייך זמנו קבוע הא אינו מוכרח להביא דאם אין לו פירות לא יביא עכ"פ טעמו לא נהירא לפע"ד. ולפע"ד הי' נראה טעם החינוך כיון דמצות ביכורים הי' שיביא לעזרה וא"כ לא מבעיא לשטת רש"י בקידושין דף נ"ב ע"ב ד"ה וכי דאשה בעזרה מנין היינו שאסורה לבא בעזרה דאינה נכנסת לעזרה א"כ אינה ראוי' לביאה בעזרה וכל שאינה ראוי' להבאה בעזרה מעכבת דצריך להביא ולקרות בעזרה ואף לשיטת התוס' דאין רגילת לכנס לשם שבזיון הוא א"כ מכ"ש שאינה רשאית להתודות ולקרות שם והלוים הי' קוראים בשיר וזמר גברי וענו נשי פריצותא והרי אין מזמנים עם הנשים שאין חברתם נאה כמ"ש הר"ן ולכך אינם חייבות בביכורים ואף דיכולה לשלוח ע"י שליח מ"מ עיקר המצוה בה ושלוחה כמותה והיא בעצמה אינה ראוי' לזה ועיין שעה"מ פ"ו מבית הבחירה הי"ח ודוק. אחר זמן רב הראני החריף השנון מוה' מרדכי מיזיש נ"י דברי המקנה בחידושיו לקידושין דף נ"ב ע"ב שכתב ג"כ דל"ש מ"ע שהז"ג בביכורים כמ"ש הרמב"ם והראב"ד ושמחתי שזכיתי לכוין לדעתו אבל לא נזכר שהחינוך כתב בהדיא דנשים אין מביאות ביכורים. והנה באמת קשה על החינוך מהא דאמרו במשנה פ"א דביכורים דאשה מביאה ולא קוראה משום דא"י לומר אשר נתת הרי דעל כל פנים מביאה וצ"ל דהחינוך יפרש דמביאה מדרבנן ומדאורייתא אינה מביאה משום דא"י לקרות וכל שאינו ראוי לקריאה הקריאה מעכבת בו ועיין ב"ב דף פ"א וגם לשטת רש"י תמוה דהאיך יכולה להביא הא אסורה לכנוס לעזרה ולשטת התוס' יש לישב דאינו רק גנאי וכל דאין קוראה שפיר מביאה אבל לרש"י קשה וצ"ע. אחר זמן רב הגיע ספר מעיין החכמה על המצות לידי ובדקתי בספרו פ' תבא שכתב על דברת החינוך שיש מביאין ולא קורין האשה והקשה המעיין החכמה דאמאי אשה מביאה הא הו"ל מ"ע שהז"ג דאין מביאין ביכורים אלא מעצרת עד החג ומאד תמהני דהקושיא הלז' הי' לו להקשות על המשנה דאשה מביאה ולא קוראת ואטו החינוך חידש זאת והלא החינוך העתיק לשון ששנו חכמים בלשון המשנה ויותר תימא דהרי החינוך כתב באמת דאינו רק דרבנן ותמה המלמ"ל דמ"ט והי' לו לומר דטעמא מש"ה אבל כבר כתבתי דמשום זה ל"ש מ"ע שהז"ג גם מ"ש לתמוה המעיין חכמה בפ' משפטים בפרשה המתחיל פרי אדמתך בכורי וכו' שתמה שם על הרמב"ם דחשב מצות הבאה ומצות קריאה לשתי מצות והלא מצוה אחת היא י"ל דאדרבא מכאן ראי' ברורה דנשים חייבות ג"כ במצוה זאת וא"כ נתחלקה המצוה לשתי מצות דאנשים ישנן בקריאה ובהבאה ונשים ישנן בהבאה ובקריאה ליתא דא"י לומר אשר נתת דלא נתחלקה האדמה רק לגברים ולכך נקרא מ"ע שתים המצוה שיש בקריאה והבאה והמצוה שיש בקריאה וזה ענין חדש לפע"ד אשר בכה"ג שהמצוה נתחלקה לשתים בשתי גופים וישנו באחד שני ענינים ובאחד אין רק ענין אחד הו"ל שתי מ"ע חלוקות ול"ד לכל הני דמביא שמן ולבונה וכדומה דעכ"פ הקרבנות אחת הם רק שבפרטי הקרבנות יש שטעונות סמיכה או במנחות יש שטעון שמן ולבונה ויש שאינו טעון אלא אחת אבל כאן דהמצוה נתחלקה בגופים שונים זה אינו נחשב לאחת בלבד כ"א לשתים וז"ב כשמש. ובזה נתישב לי מ"ש הרע"ב בפ"א מביכורים דטמטום נתמעט מאיש לפי פקודיו דבעי ודאי ולא ספק והקשה התוי"ט דלמה לי קרא תיפוק לי' דהא הוה ספק אשה ובכ"מ מיעט אנדרוגינוס וטומטום משום דהוה ספק אשה ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת גם באשה על כל פנים במצות הבאה נתחייבה רק לא במצות קריאה וא"כ הרי עכ"פ אתחזיק עלי' החיוב להביא ביכורים ורק שבקריאה הוה ספק וא"כ שוב ה"א דבכה"ג ספק חייב דמקרי קצת אתחזיק עלי' חיוב ולכך אצטריך קרא לפטור ודוק. והנה אגב אמרתי להזכיר מה שנ"ל בישוב קושית התוס' בקידושין דף כ"ט הנ"ל בהא דהקשו דלמה לי קרא דאותו ולא אותה ת"ל דהו"ל מ"ע שהז"ג ואמרתי בזה דהנה הטעם דמ"ע שהז"ג דהתורה פטרה לנשים אף דהוא גזה"כ מ"מ מה שיש לקרב הדבר שיהי' בו טעם מחויבין אנו ובלבד שלא יסתור להדין ונלפע"ד ע"ד מה שמבואר באו"ח סי' תקע"א דמלמדים דינם כת"ח ואסורים להתענות משום דממעטים מלאכת הבעה"ב ועמ"א שם דגם פועלים הדין כן ולפ"ז מידי התלוי בזמן ואם עבר הזמן א"א לקיים והרי האשה כשנשאת לבעל הרי היא משועבדת לבעל והזמן שלה משועבד להבעל וע"כ התורה וויתרה על מ"ע שלה שכל דרכי' דרכי נועם פן תפסיד בזה מלאכת הבעל ופטרה הנשים ממ"ע שהז"ג ובן נראה מהתוס' רי"ד הנ"ל ולפ"ז זהו במצות עשה שהחיוב נוהג על הבעל ועל האשה וא"א לפטור כשיעשה האחד מהם דבמצות שבגוף ל"מ שליחות כמ"ש התוס' רי"ד בפ"ב דקידושין גבי שליחות ע"ש אבל כאן דהחיוב על הבעל ועל האשה שישתדלו למול את בניהם ומכ"ש אם אין הבעל בביתו שמחויבת היא להשתדל א"כ אי לא כתב אותו ולא אותה פשיטא דהיא מחויבת דל"ש שמפסיד לבעל דהא ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' אף במקום הפסד ממון מכ"ש בזה שטורחת שימולו בנה ופשיטא דניחא לי' ושליחותי' קעבדא ובודאי היתה חייבת ולכך אצטריך קרא לפטור ודוק היטב. אחר זמן רב מצאתי ברי"ף בפ"ב דמגילה דודוי ביכורים אינו רק ביום והוא גרס ווידי ביכורים וא"כ הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ומצאתי בטורי אבן שהאריך הרבה דלהרי"ף הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ובאמת שלא ראה שהחינוך חשבו למצות עשה שהזמן גרמא גם ראיתי שם שרצה לומר דהו"ל מצות עשה שהזמן גרמא שאינו נוהג רק מעצרת ועד חנוכה ודחה כמ"ש למעלה ושמחתי מאד גם כרכר שם הרבה בענין הזה ואין הזמן מסכים לחטט אחריו ובפרט כי ארי' שאג מי לא יירא.