שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ו סימן ד׳

והנה במ"ש למעלה דסי' מובהק היינו מה שלא ישתנה בזה נלפע"ד להבין דברי התוס' ביבמות דף ק"כ ד"ה אין שכתבו אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים פירוש משום דמשם ואילך נשתנה וכו' ואור"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכא אבל ע"י טב"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו עכ"ל ודברי התוס' רבת המבוכה דמשמע בפרצוף פנים מהני סימנים אף בלי טב"ע שהרי כתבו לפרש דמה דאמר ואין מעידין אלא על פרצוף פנים היינו ע"י סימנים ומהתימא דהיכא מועיל סימנים כי האי דלמ"ד סי' דאורייתא מיירי המשנה בסי' גרועים למ"ד סי' לאו דאורייתא מיירי בסי' בינונים וזה לא מועיל ובזה האריכו כל המחברים ולפע"ד נראה דבר חדש דבאמת צ"ל דמיירי בסי' מובהקים רק כיון דלאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנה ונדמה לאחר א"כ אף שיש סי' מובהק כמו סי' בצמצום מקום כל דחיישי' לשינוי שוב לאו סי' מובהק מיקרי וכמ"ש המ"ב וא"כ כל לאחר שלשה דחיישינן שנשתנה א"כ לא מהני סי' כזה שיוכל להשתנות ויוכל להיות שנזדמן גם באחר שהי' לו כן ונדמה לזה ומכ"ש אם נימא דסי' אמצעים שני סימנים הוה כסי' מובהק א"כ מיירי בשני סימנים אמצעים וכל לאחר שלשה חיישינן וז"ש דכל שגופו שלם ניכר היטב ע"י סימני הגוף והוה סי' מובהק ל"ח שמא נשתנה ואחר הוא שהי' לו ג"כ אותן הסי' דבאמת הרי ניכר היטב ע"י סימני הגוף ומה"ת לחוש שנדמה לאחר ושני סי' הוה סי' מובהק וע"ז חידשו דאף אם נימא דשני סי' אמצעיים ג"כ לא נחשב למובהק כדעת החולקים על המ"ב מ"מ אם ניכר ע"י טב"ע שזה הוא אז סמכינן על סימני הגוף ואף דאחר ג' נשתנה נלפע"ד דהנה באמת גוף הדבר דחיישינן שאחר ג' ימים נשתנה ונדמה לזה הוא חשש רחוק וא"א שנדמה ממש לזה דאין הפרצופים שוות אך נראה דבאמת אם היו שניהם לפנינו בחיים חיותם או לאחר מיתה והיינו מסתכלים בשניהם גם יחד פשיטא שהיינו מבדילין ביניהם דבודאי יש הפרש ביניהם ועינינו רואות בכל יום שני אנשים שנדמו לפום ריהטא שקלסתר פניהם שוה וטועים שזה הוא והוא אחר ובכ"ז אם נסתכל היטב נברר ההבדל שביניהם אבל כל שאינו לפנינו אלא זה הנמצא אנו חוששין שמא נשתנה לזה וההבדל הדק אין אנו מכירין כל שאין אנו רואין השני ג"כ וכבר כתבו המפרשים בהא דאמר אייתי דמי פרים ושעירים ולא אדמי לי' אף דאמרי ביומא דנתערבו כוסות בכוסות ורק דכל שאינו נותן לב להבדיל כ"כ יוכל לדמות ומשום דחולשא דכה"ג יוכל להיות שלא יבחין כ"כ אבל שם רצה לדעת היטב והכיר שאין זה דם הפר ועיין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ג כיוצא בזה ולכך חיישינן שמא נשתנה ולפ"ז זה דוק' כשרוא' אותו ואומר שמכירו בטב"ע אז יש לחוש שמא הוא זה אבל כשהעד אינו רואה אותו רק שאומר שהי' מכיר לאחד בטב"ע שזה הוא וכך צורתו וכך סימניו ואנחנו רואים בזה ההרוג שזה יש לו אותן הסימנים א"כ הוא צייר אותו בזכרונו לאותו האיש תואר פניו וסימניו ואנחנו רואים אותו שכדבריו כן הוא א"כ פשיטא דלא חיישינן שמא נשתנה לאחר דאף דחיישינן ע"י סימני' אף בצירוף כמה סימנים היינו בסי' גרידא אבל כשאומר לנו סי' צורתו וסימני גופו ע"פ הציור ואח"כ רואה אותו ואומר שכן הוא א"כ הוה כאלו שתיהן לפניו שהרי רואים אנו שיכול לצייר אותו בזכרו כאלו הי' עומד לפניו וא"כ שוב יוכל להבדילו מן אותו ההרוג וא"ל דלא יוכל לצייר כ"כ ע"י זכרונו דז"א דהא באמת אומר סימני גופו ואף דחיישינן שמא נזדמן עוד אחר שהוא כן הא הוא מכיר ע"י טב"ע ולחוש שמא טב"ע שקר לו ונדמה לזה האיש שחקוק בזכרונו שצורתו כך וכך וסימני גופו כך וכך נזדמן שזה האיש ההרוג הוא ג"כ כך זה אין לחוש וזה נקרא סי' מובהק וז"ב לפע"ד במ"ש דע"י טב"ע ניכר היטב ע"י סימני גופו והיינו דהטב"ע עם סימני גופו שניהם אינם משקרים לדמות לו אדם אחר שיש לו סימני גופו וגם צורתו נשתנה עד שלא ידע להפריש הבדל דק שבינותם שבלי ספק לא נדמו הפרצופים עד שלא יהי' יכול להבדיל בינותם וז"ב. ובזה מיושב היטב מ"ש בשו"ת מימוני סי' ט' בהלכות אישות וז"ל בשם ר"ת ע"כ אין מעידין אלא עד ג' ימים לאו אאדם ידוע וניכר למעידיו דאפילו עד ד' ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא אלא ע"כ שאינו ידוע אלא ע"י סימני פרצופו ופדחתו וחוטמו וכו' עד וכ"כ בה"ג וכו' עכ"ל ר"ת ועוד האריך הרבה ואני קצרתי אלמא אם המעיד עליו הי' מכירו מחיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בטב"ע מהימן אף לאחר מותו כמה ימים עכ"ל תשובת מיימוני הנצרך לעניננו ותמה המהרח"ש דמשמע דר"ת מפרש המשנה דאותן המעידין לא ראו אותו מעולם ולא הכירו בטב"ע רק שראו אדם מת ואמרו סימני פרצופו וחוטמו והיינו פרצוף עגול או ארוך וכן בפדחתו וחוטמו והמכירים אותו בחיים חיותו אומרים עפ"י עדות זה שזה הוא שהי' לו סימנים כך וכך וזה תימא רבא דהוה כמו סימנים גרועים דארוך וגוץ דל"מ וע"כ נדחק בזה ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דע"י סימנים גרועים כאלו אין מצרפין אפילו מאה כמ"ש למעלה דכן קי"ל דסי' גרועים אף מאה לא מועיל וחלילה לר"ת שיאמר כן רק דר"ת מיירי שאותן העדים לא הגידו מקדם הסימנים וצורתו רק שע"י הכרתו בטב"ע מעידים על הסימנים אלו ולא מהני מחמת הסי' רק מחמת טב"ע ולכך ל"מ לאחר שלשה ימים ובתוך שלשה מועיל ע"י טב"ע דפרצוף פניו וחוטמו שהכירו אותו בחיים חיותו ובתוך ג' ימים ל"ח שנשתנה ולכך מועיל אבל כל שבאו עדים ואומרים הכרנו איש שצורתו כך וסימניו גם כך וכך אף שהם סימנים בינונים דלא מצטרפי ואח"כ כשראו אותו אמרו שזה הוא פשיטא דאף בגופו לבד אף בלא פדחת פרצוף פנים גם כן אין לחוש שמא אין הוא זה וכיון שרואים אותו אח"כ ואומרים שזה הוא וא"כ מה"ת לחוש שמא נשתנה ע"י מיתה לאחר ג' ונדמה לאחר והרי הם ראו זה ההרוג וחקוק בזכרונם צורת פניו של הנאבד ואומרים שזה הוא ומעידין על סימניו בכה"ג ודאי ל"ח וז"ב. וז"ש לאו אאדם ידוע וניכר למעידיו דאפי' עד ד' ימים מהני דהיינו באם שכבר אמרו שהכירו אותו ואז בעת העידו לא הי' לו במה לטעות ואח"כ כשרואהו ואומר שזה הוא פשיטא דזהו דמה"ת שישתנה וידמה לזה שחקוק תארו וסי' בזכרונו שזה הוא כך וז"ב כשמש לדעתי ובין יהי' כוונת ר"ת כך או לא הדין לפע"ד ברור דאם באו עדים ואומרים סי' צורתו וסי' גופו ואח"כ רואים את ההרוג שהוא כך פשיטא דנאמנים ול"ח שישתנה כנלפע"ד. וראיתי בשב שמעתא שמעתא ז' פי"ג פי"ד שהתפאר שעמד על דעת ר"ת דהרי בתשובות מימוני כתב בדברי ר"ת דכן כתב בה"ג ולא ביאר אי' מקומו והנה מצא דברי בה"ג שכתב דלא אחמור בי' רבנן עד דאמרו סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו ומזה הוכיח ר"ת דבה"ג סובר דמשנתנו דאין מעידין אלא על פרצוף פנים וחוטם מיירי ע"י סימנים ולא ע"י טב"ע ורק כל שמעיד ומצייר סימני פדחתו פרצופו וחוטמו זה מקרי סי' מובהק וזהו דקאמרי הכרת פניהם ענתה בם דהיינו ע"י הסי' מחשב סי' מובהק והנה כוון אמת לאמתו שכן מצאתי בס' הישר לר"ת דף פ"ה בדפוס ווין שהביא אותה תשובה של ר"ת המוזכרת בשו"ת מימוני ושם ביאר דבריו דטב"ע והביא דברי הבה"ג האלו שרמז בשב שמעתא והמעיין שם ימצא דכוונת ר"ת דהך אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם שהוא ע"י סי' וזה חשוב סי' מובהק ע"ש שכתב בהדיא דפדחת וחוטם של פלוני כמו סי' מובהק לד"ה דאורייתא ואלו הי' רואה השב שמעתתא דברי הספר הישר לר"ת הי' שמח מאד שזכה לכוין דעתו של ר"ת ולמצוא מקומו של בה"ג וחכם עדיף מנביא. אמנם אי קשיא הא קשיא דלשטת ר"ת דטב"ע מועיל אף אחר כמה שנים דא"כ מה פריך בבכורות פ' יש בכור דף מ"ו על ר"י דאמר אף לנחלה סגי בפדחת מהא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומה קושיא דהא שם מכירין ע"י פדחת ושפיר יוכלו להכיר בטב"ע שזה נולד משא"כ שם דצריך סי' ופשיטא דפדחת לבד לא הוה סי' מובהק ובעי פרצוף פנים עם החוטם וכבר כתב ר"ת בעצמו תמה על עצמך איך ניכר בתוך ג' ע"י פרצוף פדחת וחוטם וא"כ מכ"ש ע"י פדחת לבד ודאי דל"מ ולחומר הנושא אמרתי דהנה באמת בפדחת לבד פוטרת בכ"מ וחשוב לידה אף לר"ל ורק לנחלה דכתב יכיר דעת ר"ל דבעי פרצוף פנים ור"י ס"ל דאף בזה סגי להכרה ומעתה שפיר פריך משם דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומשום דכתב הכרת פניהם ענתה בם וא"ל דשם מיירי להכיר ע"י סי' משא"כ כאן דמיירי ע"י ט"ע דז"א דכל דהכרה פרצופו של אדם לא סגי בפדחת לבד א"כ במה מכיר בפדחת שזה הוא זה דהא שם לא יצא רק פדחתו בלבד ואיך מקרי הכרה בזה ובשלמא באדם שכבר הכרנו אותו נוכל להכיר בטב"ע אף בפדחת לבד שזה הפדחת של זה אבל שם לא יצא רק הפדחת ולא ניכר רק שנולד הפדחת אבל לא ניכר צורת האיש הזה או הזה ופדחת לא מקרי הכרה וע"ז באמת משני בלשון אחר יכיר לחוד והכרת פנים לחוד והיינו דיכיר דבעי שיכיר שזה בכור סגי בפדחת שכל שיצא הפדחת ניכר שנולד והוה הכרה לענין זה משא"כ לענין הכרת פנים דבעינן פרצוף פנים ודו"ק. וראיתי בשו"ת גאוני בתראי סי' יו"ד שהאריך התיו"ט לפרש הלשון יכיר לחוד והכרת פנים לחוד דעל הסתם אין הכרה אלא בפנים כלו ויכיר מיירי דניכר בפדחת לבד ומן הסתם ניכר קטן בפדחת והמעיין יראה שדחוק מאד ולפמ"ש א"ש. ובזה מיושב מה שהקשה בש"ש שם בפט"ו שם דלשטת הפוסקים דחולקים על ר"ת וס"ל דטב"ע לא מועיל בשאר הגוף הא קי"ל כר"י דיכיר אף בפדחת וא"כ ביצא מסורס לא הי' מועיל לנחלה אף ברובו והרי מבואר בנדה דף כ"ח דיצא מסורס רובו הוה ככלו לכל מילי וא"כ מועיל אף לנחלה ולשאר מילי הוה ג"כ רובו ככלו והוה בר הכרה ובמחכת"ה לדבריו יקשה דא"כ נסמוך על פדחת לחוד וע"כ דקי"ל כלישנא בתרא דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד א"כ י"ל דכל שבעי הכרת פנים ל"מ טב"ע בשאר הגוף דאין האדם ניכר בטב"ע רק בפנים ופרצופו כדכתיב הכרת פניהם אבל יכיר בכל דבר דמנכר סגי ומבין ריסי לשון הש"ש נראה דס"ל דקי"ל כר"י דבא"א החמירו רבנן והיינו דוקא לענין פדחת לחוד אבל בשאר הגוף מהראוי שיהי' מקרי הכרה אכן ז"א דהא קי"ל כלישנא בתרא דרק פרצוף פנים מקרי הכרת פנים ולא סגי בפדחת וה"ה בשאר טב"ע בהגוף שוב ראיתי בעט"ז שם שהקשה קושיתי למעלה דמה מדמה הכרת בכור להכרת מת ונדחק ולפמ"ש א"ש ודו"ק והמרשים בעין משפט רשם על חוץ מן הנחלה וציין ברמב"ם והוא ט"ס וצ"ל הציון על דברי ר"י כי קי"ל כר"י.