שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ו סימן ג׳

והנה ע"ד אשת ר' דוד חמעלניקער הנ"ל מלתא זוטרתא הוא למצוא היתר כיון דר' יעקב העיד שר' דוד אמר לו שהי' לו פיסטעל על הכרכשתא ופשיטא שזה נקרא סימן מובהק אם הי' מצמצם המקום באיזה מקום מהכרכשתא הי' לו הפיסטעל ואף שהמתעסקים אמרו שהי' לו חתך סמוך לכרכשתא לפע"ד אין מזה ראי' דבאמת יוכל להיות שהפיסטעל הי' על הכרכשתא ממש והחתך הי' סמוך לכרכשתא וזהו מהלכות הרופאים ואין זה סתירה וכ"כ הגאון מוהרש"ק באופן שאם הי' צמצום מקום הי' סי' מובהק באופן שאף אם לא הי' סי' מובהק בעצם ע"י צמצום מקום אבר פלוני במקום פלוני הוה סי' מובהק כמ"ש המרהד"ך ובשו"ת מ"ב סי' ס"ג חולק עליו וכתב דאף דללישנא דסימנים דרבנן ל"ח לשינוי לאחר מיתה ולבן גילו ואנן קי"ל דסי' דרבנן מ"מ זהו דקי"ל סי' דרבנן הוא דוקא לחומרא דאנן מספקינן אי סי' דרבנן או דאורייתא וא"כ מספקא חיישינן שמא סי' דאורייתא וחיישינן שמא נשתנה לאחר מיתה גם חיישינן לבן גילו ע"ש שזה תורף דבריו. והנה מראש צורים נראה הראב"ד הובא בשטה מקובצת בב"מ דף כ"ז כתב דסימנים העשוים להשתנות לאחר מיתה הוא דוקא בשומא שאינה שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושים שהם מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטטרת וראשו שקוע ודאי אינם עשוים להשתנות ע"ש וגם שומא מצוי בב"ג כבר כתב הנו"ב מהד"ק דמה שנתחדש בגוף ע"י מעשה כגון מכה ורושם ל"ש לומר דמצוי בב"ג וא"כ עכ"פ באותן סימנים המתחדשים בגופו ע"י מעשה שפיר יש לסמוך על הסימן בצמצום מקום ובלא"ה נראה דדברי המהרד"ך כוונה אחרת להם דהנה הא דללישנא קמא חיישינן לשומא מצוי' בבן גילו ולסי' עשוי להשתנות לאחר מיתה משא"כ לל"ב לפע"ד הדבר מבואר דהנה יש שלשה עניני סימנים סי' גרועים כגון ארוך וגוץ חוורי סומקי ויש סי' בינונים ובזה נחלקו אם סימנים דאוריית' או דרבנן ויש סימנים מובהקים שהם כעדים כמו שהאריך הב"י לבאר זאת והביא ראי' ברורה מהא דאמר אלא דכ"ע סי' דרבנן והכא בשומא סי' מובהק קמפלגי ומשמע דלמ"ד סי' דרבנן מ"מ סי' מובהק מועיל ורק סי' בינוני הוא דהוה דרבנן ומעתה לפ"ז א"ש בהא דנחלקו הלשונות לכאורה נחלקו מקצה לקצה דללישנא דסי' דאורייתא אמרו דחשו לשומא דמצוי בב"ג וללישנא דסי' דרבנן הגדילו מעלת השומא דהוה סי' מובהק ולפמ"ש א"ש דלמ"ד סי' דאורייתא והיינו אף סי' אמצעי הוה דאורייתא ולפ"ז כשחשו לשומא שלא לסמוך עליו ע"כ שאינו אף סי' בינוני שעכ"פ לא שייך כ"כ שיהי' כן וע"כ דשומא חשוב מצוי בב"ג או שעשוי להשתנות לאחר מיתה ואף סי' בינוני לא הוה אבל למ"ד סי' דרבנן וא"כ בסי' אמצעי לא מועיל כלל ע"כ דאותו מ"ד דס"ל דשומא חשוב סי' ע"כ דסי' מובהק הוא ולפ"ז א"ש דברי המהרד"ך דא"כ כל שפורט וצמצם המקום דהוה כמו סי' מובהק כמו שהביא מגיטין דאמרו נקב יש בצד אות פלוני דחשיב לי' סי' מובהק וא"כ שוב לא חיישינן כלל למצוי בבן גילו דע"כ לא חיישינן לזאת רק למ"ד סי' דאורייתא וא"כ לא נצטרך לחדש דסי' מובהק הוה כעדים ורק דכל סי' הוה דאורייתא אף בסי' בינוני וא"כ ממילא שוב כל שיש לחוש שמצוי בבן גילו שוב גם סי' בינוני לא קחשיב דמצוי בבן גילו אבל לדידן דקיי"ל סי' דרבנן א"כ עכ"פ מוכרחין אנו לחדש דסי' מובהק הוה כמו עדים א"כ ממילא כל שצמצם המקום דהוה כמו עדים וא"כ שוב אין לחוש ול"ש לומר דאנן חוששין שמא סי' דאורייתא ושוב חיישינן שמא מצוי בבן גילו דע"כ לא חיישינן שמא מצוי בבן גילו היינו בשומא דלא הוה סי' מובהק דלא מיירי בצמצום מקום ואינו רק סי' בינוני א"כ כל שמצוי בבן גילו שוב הוה סי' גרוע כחוורי וסומקי אבל כל דצמצם מקום והוה כסי' מובהק א"כ דגם למ"ד סי' דרבנן כל שהוה צמצום מקום הוה כסי' מובהק מכ"ש באם ניחוש שמא סי' דאורייתא דודאי ל"ח לזה וז"ב לפע"ד ומשום סי' עשוים להשתנות לאחר מיתה לא חיישינן רק בשומא כמ"ש הראב"ד ועיין ש"ס ב"ב דף קנ"ד דאמרו ועוד סי' עשוין להשתנות לאחר מיתה הרי דאמרה בפשיטות והרי לל"ב לא חיישינן לסי' עשוים להשתנות לאחר מיתה כמ"ש המ"ב ולפמ"ש א"ש דבאמת אין נ"מ בין ל"ק לל"ב רק דלל"ק דגם בסי' אמצעים ג"כ סמכינן וסי' דאורייתא א"כ שפיר חיישינן כל דעשוי להשתנות משא"כ מ"ד סי' דרבנן וא"כ אם אין עשוי להשתנות גם כן לא סמכינן על סי' וע"כ דנחלקו אי שומא הוה סי' מובהק ולפ"ז שם דחיישינן להשערות שנשתנו אם שנתלבנו או שנעשה בהן גומות כמ"ש התוס' שם וזה ג"כ רק בעור לבד פשיטא דחיישינן שמא נשתנו ואין מוציאין ממון עי"ז וז"ב ופשוט גם מ"ש הראב"ד דבכל ענינים הנולדים עם אדם כגון רגלו עקומה או יתר בידי' וברגליו שש ושש וכמה חידושים שנולדים עם אדם חיישינן לשמא מצוים בבן גילו לפע"ד הי' נראה דלפמ"ש דוקא בסי' אמצעי הוא דחיישינן לבן גילו אבל בסי' יתר בידיו ורגליו אשר לפע"ד נחשב לסי' מובהק ותדע שמברכין ע"ז ברוך משנה הבריות הרי שהוא דבר זר ומופלג וא"כ בכה"ג ל"ח שמא מצוי בבן גילו ושוב מצאתי מבואר בהדיא בשו"ת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' העתיקם הטור באהע"ז סי' קי"ח שכתב בהדיא דסי' מובהק כגון חסר אחד מאבריו או יותר ברגליו או בידיו או שום שינוי באחד מאבריו סמכינן עליו אף לאחר ג' ימים הרי מצינו תנא דחולק בהדיא על הראב"ד דזה מקרי סי' מובהק וכל שהוא סי' מובהק דהיינו שאף באלף ב"א לא ימצא כמותו ואיך שייך לומר שמצוי בבני גילו ודרך כלל נלפע"ד דהלשונות לא פליגי רק אם סי' דאורייתא או דרבנן ובסי' בינונים הוא דחיישינן למצוי בב"ג אבל בסי' מובהק ל"ח כלל אברא דעדיין קשה למה דחיישינן שמא שומא עשוי להשתנות אחר מיתה א"כ מה מועיל הך צמצום מקום דמ"מ חיישינן שמא נשתנה לאחר מיתה ושוב לא הוה סי' מובהק אך נראה דכל דצמצם מקום דהיינו שומא באבר פלוני באותו מקום באבר עצמו א"כ שוב אין לחוש דסי' עשוי להשתנות לאחר מיתה דעכ"פ יקשה איך קרה שנשתנה דוקא באותו מקום עד"מ אם מעיד שהי' לו שערה לבנה או אדומה על הכתף בצמצום מקום בכתף מה נחוש שמא זה אינו אותו האיש אף דאנו רואים שיש לזה שערה לבנה שמא הוא איש אחר ונשתנה ע"י מיתה אבל אכתי איך קרה שהי' דוקא באותו מקום בצמצום מקום ונשתנה ע"י המיתה זה זר מאד לחוש כן וכעין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל דאם יש סי' אמצעי בגוף וסי' מובהק בכליו דל"ח לשאלה דהו"ל נפילה דיחיד או שאלה דיחיד דאיך שייך שקרה שאותו איש ישאיל לאיש שיש לו סי' אמצעי כזה ע"ש ואף דהתם הי' בכוונה אפ"ה ל"ח מכ"ש בזה דניחוש שמא נשתנה דוקא באותו מקום זה ל"ח וז"ב לפע"ד. ושוב ראיתי בישועות יעקב סי' י"ז ס"ק כ"ב שכתב לישב קושית המ"ב בשם אא"ז הב"ח ז"ל בתשובה דאף דסי' עשוים להשתנות לאחר מיתה מ"מ סי' מובהק מהני וע"ז הביא דהקשה הב"ח דא"כ היאך אמרו בב"מ דף כ"ז דכ"ע שומא אינו עשוי' להשתנות לאח"מ וסי' דרבנן והכא בשומא סי' מובהק קמפלגי והקשה דל"ל דשומא אינה עשוי' להשתנות ת"ל דאף דעשוי' להשתנות מ"מ בסי' מובהק ל"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שעשוי להשתנות לאחר מיתה שוב לא הוה סי' מובהק דהא עשוי להשתנות וכ"כ בישוי"ע שם רק דבצמצם מקום ל"ח דלמא עשוי להשתנות דעכ"פ אינו עשוי להשתנות שיקרה כן בצמצום מקום וא"כ שם דלא מיירי בצמצום מקום שפיר הוכרח לומר דאינו עשוי להשתנות וגם דו"ז בישוי"ע דרך בדרך הזה אלא לפמ"ש הדברים מאירים ושמחים. והנה הנו"ב סי' נ"ח כתב דקשה הדבר לומר בסי' שישתנו לאחר מיתה והביא דברי הראב"ד הנ"ל ואני כתבתי על הגליון שלא זכר שר דברי הש"ס בב"ב דף קכ"ד ועוד שומא עשויין להשתנות לאח"מ וגם בירושלמי פט"ו מיבמות הלכה ג' אמרו אעפ"י שיש בגופו ובכליו ולא כן תני מנין לאחיך שטעה אתה מחזירו בין בגופו בין בכליו שניא הוא שהסימנים דרכן להשתנות הרי מבואר דסי' דרכן להשתנות ומשמע דאף דסימנים דאורייתא כדמרבינן מקרא דלכל אבידת אחיך דמחזירין ע"י שנותן סי' בגופו וכליו אפ"ה אמרינן דדרכן להשתנות הן אמת דהש"ס דילן לא ס"ל כן דבש"ס נחלקו בזה אי שומא עשוי להשתנות ולא בכל הסימנים וכמ"ש הראב"ד ובס' ישוי"ע הרגיש על הראב"ד דלא נזכר מדברי הירושלמי הלז ולפמ"ש ס"ל להראב"ד דלא קי"ל כן דהרי בב"מ דף כ"ז דמקשה מאבידה דמחזירין בסימנים ולא משני דדרכו להשתנות לאח"מ וא"כ אין קושיא על רבא וע"כ דלא קי"ל כסברא זו ודוקא בשומא דהוא בעור האדם וכמ"ש הראב"ד על כל פנים יהי' איך שיהי' בנ"ד שלא אמרו בצמצום מקום שהרי הוא אמר פיסטל על הכרכשתא והם מצאו חתך סמוך לכרכשתא וא"כ אף אם נימא דלא בעי צמצום מקום באותו אבר רק צמצום מקום באיזה אבר מ"מ עכ"פ כאן לא הוה גם זה ובפרט שמשמע דהעיקר דבעינן צמצום מקום באותו אבר בעצמו אם בסופו או בראשו וכ"כ בנו"ב סי' נ"א דסמוך ללב לא מועיל דאינו מגביל המקום בצמצום ממש וכן מצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ד שכתב בהדיא דבעי צמצום מקום ממש ע"ש וא"כ בנ"ד אין לו מקום לסמוך על הסי' דפיסטל כיון שלא צמצם מקומו ומ"ש הרב מהרש"ק דלשון הרמ"א שכתב וה"ה ברושם שבגופו או באחד מאבריו משמע דבאחד מאבריו אף באינו מצמצם מקומו די דאל"כ ל"ל לכתוב רושם שבגופו וה"ה לאחד מאבריו הא הוה כ"ש מרושם שבגופו שהוא כולל כל הגוף מכ"ש באחד מאבריו וע"כ דברושם בגופו הוה בצמצום מקום דוקא ובאחד מאבריו הוה סי' אף שאינו מצמצם הנה לפע"ד אין ראי' כלל מזה דרושם שבגופו ובאחד מאבריו שניהם מיירי בצמצום מקום רק דה"א דבאחד מאבריו לא יהי' כלל רושם שום סימן דדרך האדם להיות לו רושם קצת באחד מאבריו וע"ז אמר כיון דהוא בצמצום מקום הו"ל סי' ואין כדאי לבנות ע"ז דייק וחידוש דין והט"ז כתב בהדיא דבעינן צמצום מקום. ומ"ש הרב מהרש"ק לצרף גם מה שהעידו שזקן שחור ושטיפלין בפניו מצטרפין אף דהם סי' גרועים מ"מ דעת אחרונים דסי' גרועים מצטרפין ביחד להיות סי' אמצעי' הנה אותן האחרונים איני מכיר אבל בש"ע מביא בסעיף כ"ד ברמ"א דאף מאה סי' שאינם מובהקים אינם מצטרפין וע"כ לא נחלקו המזרחי והמ"ב והח"מ ס"ק נ"ה רק בסי' בינונים דל"מ למ"ד סי' דרבנן מ"מ בסי' אמצעים בשנים ושלשה ביחד י"ל דמצטרפי להיות סי' אמצעי אבל סי' גרועים שאינם סי' כלל א"כ מה מועיל סימנים ביחד וכ"כ בהדיא בב"ש בס"ק ע"ג וכן מסתבר דכל הענין של הצירוף הוא דעכ"פ ל"ש שיתחברו באדם אחד הרבה סימנים ביחד והיינו עכ"פ בסי' אמצעי שגם סי' אחד לא שכיח רק שמ"מ נמצא בבני אדם בסי' כזה אבל עכ"פ שני סימנים ביחד הוה כעין נפילה דיחיד דמה"ת לחוש שנזדמן עוד אחד בשני סימנים כאלה אבל בסי' גרועים כעין ארוך וגוץ וחורא וסומקי שיש לאלפים ולרבבות כאלה אין נקרא סימן ובכה"ג ודאי לא יצדק במחובר כל שאינו בנפרד וז"ב ופשוט וה"ה בשטיפלין עם זקן שחור ג"כ ישנו לאלפים ולרבבות אנשים שחורים וזקן שחור במעט שערות לבנות כשיבואו לימי זקנה וע"כ פשיטא דאין לצרף ומכותלי הרב מוהרש"ק נראה דמחלק בין סי' גרועים לגמרי כגון ארוך וגוץ לשאר סימנים גרועים דמצטרפין אבל אנן לא חילק ולא בילק ס"ל וחלילה לסמוך ע"ז וגדולה מזו נלפע"ד דאף סי' אמצעי עם סי' גרוע כל שסי' דרבנן לא מועיל הסי' גרוע להצטרף כלל דהרי גרוע כהאי חרגא דיומא דלא שמי' ואינו מצטרף כלל ועיין בב"י שמביא חבל הפוסקים דיש שלשה מיני סימנים גרועים ובינונים ומובהקים אבל לצרף גרוע עם בינוני או לחלק בין גרוע לגרוע לא שמענו וע"כ הן נסתר מחמתו מה שהמציא הרב מהרש"ק להתיר גם אשת ר' לוי לפי שר' לוי יצא בדרך עם ר' דוד הנ"ל והאריך במחלוקת הרמב"ם והרא"ש גבי קולר של בני אדם המבואר בסעיף י"ז וה"ה כאן דכיון דר' דוד ודאי מת א"כ מסתמא זה שנמצא עמו מת הוא ר' לוי שיצא עמו והאריך בזה ולפמ"ש ערבך ערבא צריך דגם על ר' דוד לא נודע אם מת ומה שרצה לסמוך על מה שאמרה האשה שהמצח הי' בולט לחוץ מעט ואמר דל"ד לגבשושית על החוטם דשם דרך להיות גבשושית משא"כ כאן אף בגבוה מעט די לפע"ד דאין לסמוך ע"ז ובפרט דעכ"פ סי' מובהק א"א להיות עי"ז וע"כ לפע"ד לא מצאתי מקום להתירן שתיהם גם יחד מכבלי עגון ומן שמים ירחמו.