שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ד סימן ג׳

ובגוף קושית הרשב"א שם לפע"ד נ"ל ענין חדש דהנה נסתפקתי בהא דקי"ל דיכולה לומר איני נזונית ואיני עושה ונחלקו הפוסקים אי יכולה לחזור בו ולומר עד הזמן הזה איני נזונית ואיני עושה ואח"כ להיפך ויש להסתפק אף אם נימא כדעת הפוסקים דיכולה לחזור בכל פעם כמבואר בסי' ס"ט אם יכולה לחזור באמצע שבוע עד"מ שהוא צריכה לעשות במשקל חמשה סלעים בשבוע איך הדין אם זנה מקצת שבוע ומגיע לו מעשה ידיה אם תוכל לומר באמצע שבוע איני ניזונית ואנכה לך מעשי ידי בעד הימים שנתפרנסתי ובעת המותר איני עושה ואיני ניזונית ולפע"ד נראה דבכה"ג בודאי אינו בדין שתחלק כל שבוע לשליש ולרביע וזה אינו בדין ובלאו הכי נראה כיון דכל הטעם דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה הוא משום דנתקן לטובתה יכולה לומר אי אפשי בתקנת חכמים דהנה בשו"ת מיימוני לספר קנין סי' י"ד מבואר דדוקא להחזיק שייך זאת אבל להוציא א"י לומר כן ואם כן כאן דהוא כבר זנה הוה כמי שרוצית להוציא מהבעל המעשה ידי' וזה א"א ולדעתי זה שאמרו בכתובות דף נ"ח מאי לאו בניזונית לא בשאינה ניזונית ונדחקו רש"י ותוס' בזה ועיין שטמ"ק שם ובפ"י ולפמ"ש יש לפרש דכל שניזונית והיא עומדת באמצע שבוע בודאי א"י להפקיע מעשה ידי' דזה הוה כלהוציא ואף אם נימא דזה אינו מקרי מוציא דנגד מה שמחייבת מעשה ידי' הוא נתן לה מזונות והמותר אינה נותנת לו. אמנם זה נ"ל ברור דכל שהקדיש מע"י וכבר חל ההקדש בזה כל שמוציאה מההקדש פשיטא דא"י כיון שאמרה איני ניזונית ואיני עושה הו"ל כאלו רוצית להוציא מן ההקדש שכבר נתקדש ובזה א"י לומר א"א בתק"ח וכמ"ש. ובזה מיושב היטב קושית הרשב"א הנ"ל דכל שמקדשת הידים והידים אתנהו בעולם ניהו דלא חל ההקדש על ב"ח אבל עכ"פ חל תפיסת ההקדש כ"כ שהוה כאלו היא רוצית להוציא מתחת יד ההקדש המע"י וזה א"א. ובזה מיושב מה שהקשה הרשב"א דהא לא הוה כדקל לפירותיו דאין הפירות באו מן הידים כמו בדקל דשם באו מהדקל ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דעכ"פ הידים בעולם ויכול להקדיש עכ"פ לדמי ניהו דהוה דשלב"ל אבל עכ"פ צריך לחזור בו ויכול לחזור בו אבל כאן א"י להחזיר בה דהוה כמוציא על כל פנים מן ההקדש דההקדש חל עכ"פ לדמי כיון דהידים בעצמותן נתקדשו דהא יש לו שעבוד עליהם. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דפסק דביקדשו ידיך לעושיהם קדוש והקשה הר"ן דלא קאמר הש"ס רק בשביל דיכול לכופה על מעשה ידי' והרי אנן קי"ל דיכולה לומר א"נ וא"ע וא"כ א"י לכופה וא"כ שוב הו"ל דשלב"ל ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהידים קדושות דיש לו שעבוד א"כ שוב א"י לומר א"נ וא"ע דלא אמרינן כן היכא שבא להוציא וכאן כל שהקדיש עכ"פ חל הקדושה לענין דתהי' נקראת מוציא מההקדש דעכ"פ שיעבוד יש לו על הידים לענין מע"י והיינו אף בלא הקדש בזה פליגא על ר"ה אבל כל שהקדיש שוב א"י לומר איני ניזונית דכבר חל ההקדש והוה כמוציאה מההקדש וז"ב. שוב ראיתי ברמב"ם פ"ו מערכין כתב וז"ל אמר לה יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדין לו הרי כל מעשה ידי' קדשה לו למה זה דומה לאומר אילן זה קדש שכל הפירות שנעש' להבא קדש הנה האיר עינינו דכיון דעכ"פ משועבדין לו הידים הוה כאלו חל עכ"פ ההקדש דמה שתעשה באותן הידים יהי' קדוש ולענין זה דמי לדקל לפירותיו דאף שכאן אין המעשה ידי' באין מהידים ול"ד לדקל לפירותיו וכמ"ש הרשב"א מ"מ עכ"פ בזה דמי לדקל לפירותיו דיש בו חלות תפיסת יד ההקדש לענין זה שאם תאמר אח"כ איני ניזונית ואיני עושית נקראת מוציא מההקדש דכל שלא אמרה הרי נתקדשו המעשה ידי' והרי בכל דשלב"ל אם טרח וקני מחייב לקיים דיבורו כמבואר סי' ר"ט מכ"ש בהקדש דמחויב לקיים דיבורו מצד נדרו וא"כ הי' ההקדש חל והיא נקראת מוציא ולענין להוציא א"י לומר איני ניזונית וכמ"ש ודו"ק ועיין באבני מלואים סי' פ"א שהאריך בדברי הרמב"ם האלו ובביאור כוונתו ולפע"ד מ"ש נכון מאד ויש להאריך בזה בסוגיא ואכ"מ. שוב ראיתי בשעה"מ הלכות ערכין פ"ו שהאריך ג"כ לפרש הך דאמר נזונית תנן וכבר כתבתי בזה אך גם לפמ"ש הוא דאף שניזונית ממש כל שיכולה לומר איני ניזונית לא קדוש לפמ"ש שפיר עכ"פ מקרי מוציאה מבעלה ובכה"ג חל עלי' ההקדש דא"י לומר איני ניזונית וכמ"ש.