שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ד סימן ב׳

הנה נסתפקת בעבד עברי אם נוטל הבכור פי שנים ומקור הספק דאף דעבד עברי גופו קנוי לרבו כדאמר בקידושין דף ט"ז והו"ל מוחזק מ"מ כיון דיכול לפדות עצמו כשמצאה ידו לא מקרי מוחזק כיון דיוכל לפדות עצמו מיד האדון כשתמצא ידו ויוצא בגרעון כסף א"כ מקרי ראוי ול"ד לעבד כנעני דאף דיוכל לפדות עצמו כשנתנו לו מעות ע"מ שאין לרבו רשות בו מ"מ ל"ש הדבר וכל כמה דלא נפדה הוא קנוי קנין עולם מה שאין כן עבד עברי דיוצא בשש וגם קודם שש יוכל לפדות עצמו אפשר דמקרי ראוי ועיין ב"ב דף י"ג דאמרו בעבד דעובד לבכור שני ימים ולפשוט יום אחד אבל שם מיירי מעבד כנעני ובלא"ה נראה דלפמ"ש הרלב"ג הובא בכ"מ פ"ב מעבדים דעבד עברי אין האדון שליט למכור ולתתו לאחר ואם כן לא מקרי מוחזק כ"כ דהא א"י למכרו וליתנו במתנה כלל. ובזה מיושב היטב מה שאמרתי קושיא בשם חכם אחד בהא דפריך הש"ס יכיר ל"ל למאי נ"מ אלו בעי ליתבי' מתנה מי לא מצי יהיב והקשה דהא נ"מ באם הניח עבד עברי דא"י האב ליתן במתנה ומכח בכורה נוטל פי שנים ולפמ"ש גם מחמת בכורה אינו נוטל פי שנים. אך בגוף דברי הרלב"ג אני חוכך דמנ"ל זאת דאף שאינו עובד רק לבן ולא לבת היינו שהוא גזה"כ אבל מנ"ל שאינו רשאי למכור כלל ולדברי הרלב"ג קשה בהא דכתב באמה העברי' לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה ופירש"י שאין רשאי למוכרה לאחר לא האדון ולא האב והרי האמה עברי' אינה עובדת את הבן ג"כ ואם כן פשיטא דאין האדון רשאי למוכרה מה שאין כן בעבד שעובד את הבן ופשטי' דקרא על האדון קאי אף דדרשינן גם על האב אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דקאי על האדון עכ"פ וע' יבמות דף י"א דאמרינן דלא עקרינן קרא מפשטי' והרי כתב אם רעה בעיני אדוניה וכו' לא ימשול למכרה בבגדו בה ועיין אונקלוס דתרגם לית לי' רשו לזבנה במשלטי' בה ולא הבינותי מה לשון בבגדו ואולי פירש בבגדו לשון פרישת טליתו עלי' והיינו שהי' מיעדה וחזר בו וזהו במשלטי' בה אבל זה דחוק דזה לא נקרא במשלטי' וגם אונקלוס מפי ר"א ור"י תרגם ור"א ס"ל כיון שבגד בה ועיין קידושין דף י"ב וצ"ע על כל פנים דברי הרלב"ג תמוהים ולדברי הרלב"ג הי' מקום לומר דאם תוקף בעבדו העברי של חברו ובטלו ממלאכת רבו פטור דאף דקי"ל בסי' שס"ג דדוקא עשה בו מלאכה פטור אבל בטלו ממלאכה חייב היינו משום דיני דגרמי והרי התוס' כתבו בב"ק דף ע"א דבשור הנסקל ל"ש דיני דגרמי כיון שאינו ראוי לכל העולם רק לו לפטור עצמו מן הנזק וממנו למדו הקצה"ח והאחרונים לשט"ח שאינו יכול למכור לאחרים דלא מקרי גרמי והרי העבד ג"כ אין לו רשות למכור לאחרים ולא ליתנו רק לו בעצמו זה לא מקרי גרמי רק דבר הגורם לממון והרי אנן לא קיי"ל כר"ש וגם לדבריו בעבד עברי של כהן דאוכל בתרומה לא יהי' משוחרר תיכף כר"מ דשייך מפני שהוא מפסידו מתרומה וכאן ל"ש תרוצם דרבנן מפני שהוא קנינו ויכול למכרו לאחר דהא אינו רשאי למכור ועבדא בהפקירא ניחא לי' אף עבד עברי כל שהוא עבד ועיין ט"ז ונקה"כ סי' א' ביו"ד ואף דהרמב"ם פירש פירוש אחר במפני שהוא קנינו ולדבריו א"ש אבל מהש"ס לא נראה כן ועיין תוי"ט ובמק"א כתבתי לפרש דבריו אך לפע"ד נראה דגם הרלב"ג יודה דיכול למכור עבדו העברי לאחר ולתנו דהא קנינו הוא ואדם שליט בקנינו למכור ולתת ורק דכיון דהעבד יוצא בשש א"כ אם ימכרו בתוך השש ויהי' עבד מחדש ויצטרך לעבוד לשש והרי הוא אין לו כח בו רק עד שש ועד"מ שכבר עבד אצלו איזה שנים או איזה חדשים או ימים עכ"פ וא"כ מוכרו יותר ממה שיש לו כח בו וגם אם מוכרו סמוך למיתת האדון במקום שאין לו בן דיוצא במיתת האדון ואינו עובד לא לאח ולא לבת וא"כ האיך יוכל למכור לאחר מה שאין לו זכות בו אבל אם אינו מוכרו רק במשך זמן העבדות שיש לו בו פשיטא דיש לו כח כמו שהבן יורשו ולדברי הרלב"ג אם נימא דהבנים רשות יורש כרשות לוקח דמי שוב לא יהי' רשאין לעבוד בו דהוה דינם כלוקחים והאב אין לו כח למכור וע"כ דז"א רק מותר ממשך ימי עבדותו אינו רשאי למכור ולכך באמה העברי' אינו רשאי למכרה אף למשך ימי עבדות ולזה איצטריך קרא דלא ימשול למכרה בבגדו בה כיון שכבר נמכרה ולא יעדה וז"ב כשמש ומהתימא על הה"מ שלא ביאר דברי הרלב"ג שאף אם הרלב"ג אין דרכו להעמיק בדיני התלמוד אבל הכ"מ הי' לו לבאר דבריו ולפ"ז שוב אין מקום לקושיא הנ"ל דהא לענין משך ימי עבדות יכול ליתן לו במתנה וליותר ממשך עבדות גם מצד בכורה אין לו וז"ב לדעתי. ובאמת גם לפי הבנה הפשוט' דאסור למכור וליתן עבד עברי אין מקום לקושיא זו דהא בכור מתנה קריא רחמנא ואין לו חלק בעבד עברי כלל אברא דלכאורה הי' מקום להביא ראי' לסברת הרלב"ג כפי פשוטו דהנה המהרש"א בגיטין דף מ"א בתוס' ד"ה לא תהו חידש דאף דשפחה לעבד עברי משרי שרי מ"מ זה דוקא שפחת רבו אבל שפחת אדון אחר לא וכן נסתפק בשו"ת מהרח"ש ח"ג סי' מ"ד בזה ולא נודע היטב טוב הסברא בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת השפחה והולדות הם של האדון וא"כ חולקין בזה האדונים האלו והרי גם זה חלק יחלקו העבדות והרי גם האדון גופא אין לו כח למכור ולתת עבדו ואיך מותר למסור לו שפחת אדון אחר ורק שפחתו דהבנים אשר יוליד לו יהי' שלו לבדו אברא דלפ"ז יהי' מזה ראי' להיפך דהרי דברי המהרש"א והמהרח"ש תמוהים ואישתמיט להו משנה מפורשת בתמורה דף כ"ט דאמר הילך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי דלרבנן מקרי אתנן ולרבי לא מקרי אתנן דביאה מותרת היא וכדמפרש הש"ס התם הרי בהדיא דעכ"פ שפחת אדון אחר ג"כ מותרת וא"כ מבואר להיפך וכבר התפלאו בזה האחרונים ועיין שעה"מ הלכות עבדים פ"ג ולולא דמיסתפינא דלא לחכו עלי בבי מדרשא הייתי אומר דזה תלוי אי חוששין לזרע אב דאם נימא דאין חוששין לזרע אב א"כ ל"ש בזה חלק מחלקי עבדות ואנן קי"ל דספיקא הוה וא"כ גם בזרע אדם אפשר דחוששין לזרע אב והש"ס קאי אם נימא דאין חוששין לזרע אב אבל הדברים דחוקים ע"כ מחוורתא כמ"ש בכוונת הרלב"ג וגם במה שנסתפקתי אי מקרי ראוי לפע"ד דמקרי מוחזק כיון דיש לו כח בו ואף דיוכל לפדות עצמו אם תמצא ידו מ"מ כ"ז שלא נפדה הרי גופו קנוי ואף במשכנתא באתרא דמסלקי לא גבי פי שנים כמבואר בסי' רע"ח היינו משום דאינו רק משכנתא אבל כאן גופו קנוי ובאמת אף אם נימא דמשכנתא גופו קנוי לגמרי כמו שהוא דעת הפוסקים מ"מ אינו גופו קנוי לגמרי כמו עבד עברי דגופו קנוי וע"כ ברור לפע"ד דמקרי מוחזק ודו"ק. ומצאתי בשטה מקובצת בכתובות בסוגיא דמעשה ידי אשתו שהקשה בשם הרשב"א דאיך אפשר להקדיש ידי אשתו והא לא גריעא מעבדו ושפחתו העברים דא"י להחרים ולהקדיש דדרשו מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים ואם איתא אין מקום לקושיתו דבעבד עברי שא"י להחרים ולהקדיש כמו שאין לו רשות למכור. וראיתי באבני מלואים סי' פ"א שהקשה כן על הרשב"א והביא דברי הרלב"ג הנ"ל ולפמ"ש אין מקום לדבריו דגם עבד עברי יכול למכור במשך ימי עבדותו וכמ"ש וז"ב: