שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ג סימן ט׳

ובזה מיושב מה שהאריך מעל' בתוספתא שם דאכתי אמאי נאמן לחזור הא ל"ש מיגו דהו"ל מיגו למפרע ולפמ"ש הפה שאסר עדיף טפי ממיגו וכל שלא תבעו ואינו בא רק מכח הודאתו בעינן שלא יהי' יכול לחזור בו מכח הודאתו וכל שהי' יכול לטעון משטה וכדומה א"כ זהו דקרי לי' הפה שאסר הפה שהתיר דהא הודאתו לא הוה הודאה עדיין ועדן לא נגמרה הודאתו וז"ב ודו"ק. ומ"ש ראי' להמהריב"ל דהוא מתורת חיוב חדש דאל"כ היאך אמרו בגיטין דף מ' האומר כתבתי ונתתי לפלוני והוא אומר לא כתב ולא נתן דהודאת בע"ד כק' עדים דמי והיורשים יכולין לחזור ולזכות אם ירצה וע"ז הקשת דלמה צריך לחזור ולזכות בו והא לא סילק עצמו ממנה דאדעתא דלקבל ממנו נתנה לו והוא לא קיבל וחזרה לנותן וכדאמרו בכריתות דף כ"ד וע"כ דהוא חיוב חדש ולכך צריך לחזור ולזכות הנה לכאורה יפה הקשית אבל לכל הטעמים קשה דגם לטעם הקצה"ח דהוא מתורת עד פסול הא סוף סוף מעיד שנתן לו ולא נתן לו רק אדעתא דלקבל ממנו אבל הדבר נכון דבאמת הלה זכה כל שזה אמר שכתב ונתן לו רק דהודאת בע"ד להיפך שלא כתב ונתן לו וא"כ שוב ל"ש לומר דלא נתן אדעתא דשלא יקבל ממנו דהא הוא הודה דקיבל ממנו וא"כ הוא סילק עצמו ורש"י כתב דשמא טעה וסבור שקיבל ממנו וא"כ עכ"פ לפי מחשבתו סילק עצמו שהרי זה קבלה ממנו ובלא"ה נלפע"ד דל"ד להך דכריתות דשם לא רצה לקבל וכאן אמר שלא כתב ונתן לו אבל זה אומר דאם הי' נותן לו הי' מקבלו א"כ לפי דבריו שכת' ונתן לו שפיר רוצה הלה לקבלו והא נסתלק ממנו ודו"ק. ומה שהקשית בהא דשדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו דנאמן משום הפה שאסר וכיון דכל הטעם דהודאת בע"ד הוא מתורת חיוב וא"כ זה ודאי דל"ש על למפרע שא"י להתחייב למפרע רק חיוב חדש וכל דלא נאמן על למפרע גם על להבא אינו נאמן כדאמרו בב"ב דף קל"ו לענין בעל שאמר גרשתי את אשתי הנה שמחתי על חריצותך אבל אינו נכון דהא שם הוא בתורת נאמנות לענין גירושין ושפיר אמרי' דכל שאינו נאמן למפרע אינו נאמן להבא אבל כאן אין אנו דנין מחמת נאמנות רק שיכול להתחייב עצמו אף במה שאינו מחויב וגם אם משקר לא אכפת לן ולמה לא יהי' נאמן. ומה שהקשה למה יוכל להתחייב בקרבן הא שם ל"ש משום חיוב חדש ולא משום שויא אנפשא חד"א הנה המעיין בכריתות דף י"ג ימצא כי שם גזה"כ הוא ויש להאריך שם בסוגיא ואכ"מ. והנה מה שהקשית בהא דכתבו התוס' בכתובות דף כ"ב ד"ה מנין דהיכא דאיכא מיגו מהימן אף לאחר כ"ד וע"ז הקשה דהא לפי דברי הקצה"ח דהודאת בע"ד הוא מתורת עד וא"כ שוב א"י לחזור ולהגיד דהוה כמו שנחקרה עדותו בב"ד ולמה יהי' נאמן אף במגו הנה באמת מדברי הר"ן בתשובה נראה דע"א יכול לחזור בו ועשו"ת חוט השני וכבר מלאו ידיהם האחרונים בזה ועיין בחוות דעת סי' קפ"ה ובש"ש וכדומה. אך מה שהבאת דברי הבעל עיטור שכתב דהפה שאסר דוקא תוך כ"ד אבל לאחר כ"ד לא דכיון שהעיד תחלה בב"ד נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. והנה לא רשמת המקום והוא בנמוק"י הנדפס מחדש על כתובות דף י"ז גבי ומודה ר"י ע"ש אבל שם קאי בשני עדים ושני עדים ודאי הוה כמי שנחקר' עדותן בב"ד וא"י לחזור ולהעיד ועיין תוס' ב"ק ע"ב ד"ה אין דהפה שאסר עדיף ממגו גם בשני עדים וע"ז כתב דלאחר כ"ד ל"ש זאת בשני עדים וז"פ. ובזה מיושב גם מ"ש להקשות דבתוך כ"ד ל"ל מתורת מגו ת"ל דיכולין לחזור ולהגיד ולפמ"ש א"ש דלענין שני עדים כנגד שנים דהו"ל תרי ותרי צריך לטעם דפה שאסר וכמ"ש התוס' בב"ק ולפע"ד נראה דאף אם נימא בע"א א"י לחזור ולהגיד היינו כשבא בתורת עדות אמרינן דא"י לחזור ולהגיד אבל הודאת בע"ד ניהו דהוה כעד פסול לעצמו מ"מ אינו בתורת עדות שיהי' שייך לא יגיד בזה וז"ב ופשוט. ובזה מיושב גם דברי התוס' בכתובות דף ק"ט ולדבריך נתבטל כל מגו שהרי כבר הודה וא"י לחזור ולהגיד וכל ענין מגו למפרע שחדשו התוס' לדבריך בלא"ה אינו שייך שהרי כבר הגיד וגם הרבה דיני מגו הדבר פשוט כמ"ש. ומ"ש להקשות על הבעל עיטור דבתוך כ"ד אמרינן הפה שאסר ולא הוה כחוזר ומגיד מהא דאמרו בכתובות א"ה אפילו תרווייהו לא להימנו ופרש"י כיון שהעידו על השטר הרי קימו השטר וכי אמרו תנאי הי' דברינו הוה חוזרין ומגידין הרי דאף תוכ"ד דיש להו מיגו דאי בעי שתקי אפ"ה אינן נאמנים לק"מ דשם כל שקיימו השטר שוב הוה כמו לאחר כ"ד דהשטר הוא מכבר ויעוין בר"ן שם שהאריך הדיבור על הרמב"ן ודבריו אינם מובנים ובארתי עד"ז וכמדומה שגם אתה היית בעת הזאת בעמדך לפני לשמוע תורה ודו"ק. והנה בהא דהאריכו המהר"ש הלוי ומהרש"ח אם מועיל אמתלא בממון ובתשובה אחרת הבאתי דברי הח"מ שנסתפק בזה הנה אם נימא דהודאת בע"ד כמאה עדים הוא מתורת עד פסול לגבי עצמו קשה לפמ"ש החוט השני סי' י"ז דבע"א ל"מ אמתלא דאל"כ לא ילקה עפ"י עד אחד ובשכבר הוחזק כמ"ש הרמב"ם פט"ו מסנהדרין דלמא יחזור בו ויתן אמתלא א"כ גם גבי ממון למה מועיל אמתלא ובאמת הקצה"ח כתב בסי' פ' דל"מ אבל לא מטעם זה אבל לפמ"ש אין ראי' דעד לא חשוב רק לגבי עצמו אבל לא לגבי אחרים. ודרך אגב אומר לישב קושית התוס' בכתובות דף כ"ו בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאמאי לא תצא הא תרי ותרי הו"ל ספיקא דרבנן ומדאורייתא לא תצא מחזקתה שהי' לה חזקת אשת איש ואמרתי בזה עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא בשו"ת הגאון מוהר"ח בצלאל אשכנזי ז"ל סי' ג' שכתב במעשה שהעידו שני עדים שבעת שקבלה הקידושין היתה בת י"א שנה ושנים העידו שהי' לה שני גדלות וכתב הוא דל"ש תרי ותרי בכה"ג דהא העדים שהעידו על קטנות העידו על השנים ועל הסמנים דהא אף שהביאה סמנים כשהיתה קטנה הם שומא בעלמא והשנים שהעידו שהיתה גדולה העידו רק על גדלות ולא על סמנים ולא מקרי תרי ותרי שהם אינם מעידים רק חצי עדות וא"כ שוב יש לה חזקת פנוי' מעדות שלימה שמסייע והמכחישים אינם רק חצי עדות ע"ש ודפח"ח וצ"ע דאף דחזקה דרבא דמשהגיעה לכלל שנים באו סמנים מ"מ זה אינו רק לחומרא ולא לקולא ולכך לא הוה רק חצי עדות ולפ"ז נ"ל דבר חדש דלפמ"ש בסי' שע"ט שיש שני חזקות חזקת אשת איש וחזקה דיש לה בעל וכ"כ הפ"י בק"א לפ"ק דכתובות ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק אעה"ז סי' מ"ג ולפ"ז אותן שנים שאומרים שמת מעידים על השני חזקת דאתרעי שהרי כשהבעל מת ממילא נפקע האישות שלה והשנים שאומרים שלא מת מ"מ יוכל להיות שגרשה וא"כ לא הוה תרי ותרי דזה הוא עדות שלמה וזה אינו עדות שלמה אך יש לחלק דשם לא העידו על סמנים ויוכל להיות שלא הביאה סמנים אבל כאן החזקת אשת איש שהי' לה לא אתרע ונמצא כל שמעידים שלא מת יש לה חזקת אשת איש כבראשונה אמנם נראה דניהו דמעידים שלא מת אז בעת שהם מעידים שמת אבל יוכל להיות שמת אח"כ דלשמא ימות חיישינן אבל גם זה אינו דמ"מ החזקת אשת איש יש לה והדבר תלוי במחלוקת הר"י מקוצי והתוס' בקידושין דף מ"ה והדברים עתיקים. אמנם נ"ל דבר חדש דאף במקום דהי' ע"א שאמר שמת ובאו שנים ואמרו דלא מת ואח"כ בא ע"א ואמר שמת דמצרפין לעדות השנים שאמרו שמת ולא מקרי תרי ותרי וחילי דילי דהרי אמרו בכתובות דף כ"ו הכא במ"ע דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ונפק עלי' קלא דב"ג הוא ואחתיני' ואתא ע"א ואמר דכהן הוא ואסקיני' ואתו שנים ואמרו דב"ג הוא ואחתיני' והדר אתי ע"א ואמר דכהן הוא וכו' והקשה בשטה הובא במוהרב"א שם ובתשובותיו שם שהקשה כיון דתרי ותרי היכי מסקינן לי' מספק וכתב כיון דבעת שבא ע"א ואמר דכהן הוא עשינו מעשה עפ"י החזקה והכשרנו דהרי בלאו החזקה לא הכשרנו ע"י ע"א וע"כ דהחזקה אלים רק שבאו שנים ואמרו דבן גרושה כל שבא ע"א ומצטרף לאותו דאמר דכהן הוא ע"כ מחזקינן בהחזקה שהחזקנו כבר שהוה סיוע שהרי עשינו מעשה על פיה ע"ש ולפ"ז גם אנן בדידן נימא דהרי עד אחד אינו נאמן בכל מקום רק בעד מיתה נאמן משום חזקה דדייקא ומנסבא ולדעת רבים הוא מה"ת ועכ"פ מדבריהם ודאי נאמן וא"כ כשבא הע"א ואמר שמת ע"כ דעפ"י חזקה דדייקא ומנסבא סמכינן עליו ועשינו מעשה לסמוך על ע"א וא"כ גם אח"כ שבאו שנים ומכחישים מ"מ כל שבא ע"א מצטרף שהרי כבר עשינו מעשה על פיו. אמנם גם ע"ז יש לפקפק דשאני הכא שעשינו מעשה ואסקיני' על פי הע"א משא"כ כאן שעדיין לא נעשה מעשה שלא התירו בב"ד ולא הורו לה שתנשא ודו"ק. והנה בדברי המהריב"ל שהבאתי למעלה דדעתו דהודאת בע"ד הוא מתורת חיוב חדש והקשה הקצה"ח דא"כ היכא שייך חיוב שבועה דמודה במקצת דהא אינו רק חיוב חדש וע"ז שמעתי בשם הרב הגדול המנוח מוה' יעקב ז"ל בהרב מסטרעליסק שהשיב להקצה"ח דכוונת המהריב"ל הוא כך דאף דנוגע הוא מתורת קרוב עכ"פ כיון שהודה שחייב א"כ שוב לו יהא דלא נתחייב לו מכבר מ"מ נתחייב ע"י הודאתו ושוב אין נ"מ לו ונסתלק' נגיעתו ושוב נאמן בעדותו דל"ש לומר דהוא נוגע ונוגע פסול מטעם קרוב דז"א דכעת בלא"ה חייב מתורת חיוב חדש דשוב חייב מתורת עד רק שנסתלק' נגיעתו ואמר שהקצה"ח הודה לו ובאמת אף שהוא דבר חכמה מ"מ בש"ס ב"ב הנ"ל שהבאתי סתירה לקצה"ח משם ג"כ סתירה לזה שהרי לפ"ז מהראוי שיתחייב לו הפירות ג"כ דא"ל שהשתא חיוב חדש דהרי לדבריו המהריב"ל ס"ל ג"כ דנתחייב מכבר רק שנסתלקה נגיעתו וא"כ שוב נתחייב מכבר ואף דיש לדחוק כיון דעד השתא הי' מכחישו ואמר דקריב טפי והשתא מודה לי' א"כ עד השתא שוב לא נתחייב לו והי' נוגע דז"א דא"כ שוב לא יהי' נאמן כלל דא"ל דנסתלק' הנגיעה דז"א דהא אכתי יש נ"מ לענין הפירות שאכל ולזה לא נתחייב בהודאתו ושוב הוה נוגע ודו"ק היטב. ובגוף דברי המהריב"ל שהאריך דאמאי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי הא נוגע מטעם קרוב לכאורה תימא דהא בסנהדרין דף יו"ד אמרו אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו הרי דלגבי ממונו לא הוה קרוב כלל לשטת רש"י והרמב"ם פי"ב מעדות ה"ב ושם ל"מ לומר מתורת הודאת בע"ד דהא לענין שיסקל השור בעי עדות וגמר דין ועיין טו"ז יו"ד סי' קנ"ג ושו"ת זקני הח"ץ ז"ל ס"י פ"ד וא"כ למה יתחייב השור סקילה וצ"ל דמזה ראי' לשטת הראב"ד דאדרבא כיון דלגבי ממונו הו"ל מתורת עד ובטל העדות בטל גם לגבי הרובע ע"ש ובחידושי הר"ן ביאר הדברים דשם דוקא דבעי תורת עדות לענין ממונו ולפמ"ש ימתקו הדברים אבל לשטת רש"י והרמב"ם הדבר מבואר דאצל ממונו לא אמרינן דהוא קרוב כלל וצע"ג ואם נימא כשטת רש"י דמה שרובע אינו נהרג עפ"י בעלים הוא משום דהוה מודה בקנס וכל שהי' עוד ע"א ל"ש מודה בקנס ועיין רש"י זבחים דף ע"א ובתוס' שם ובתוס' ב"ק דף מ"א ובחידושי רשב"א שם א"כ שוב שייך הודאת בע"ד גם לשטת רש"י אבל על הרמב"ם קשה דהוא לא ס"ל כרש"י ודעתו דבעי שני עדים לסקילת השור יקשה וצ"ע. ובתומים סי' ל"ז ס"ק כ"ז האריך בביאור שטת הרמב"ם והראב"ן הנ"ל ובענין נוגע ולפמ"ש יש לפלפל הרבה בדבריו ולא נפניתי כעת ועיין מהרי"ק סי' פ"א דהודאת קטן ל"ש הודאת בע"ד כק' עדים דמי דקטן מידי ממשא אית בי'. והנה להמהריב"ל א"ש דל"ש מתנה בקטן אבל להקצה"ח דהוא מתורת עד פסול ולגבי עצמו האמינה תורה אף שהוא פסול א"כ מכ"ש קטן דניהו דהוה עד פסול והתורה פסלתו לעד לעלמא מ"מ לגבי עצמו נאמן וא"ל דדעת קלישותא יש בו ול"ש עדות דהרי בכמה דברים האמינו לקטן ובדרבנן נאמן ועיין חו"מ סי' ל"ה ולעדות אשה נאמן במסל"ת וא"כ מכ"ש לגבי עצמו דמהראוי שנאמין לו ע"כ דלא כקצה"ח ודו"ק. והנה בהא דאמר בב"מ דף ז' תקפה אחד בפנינו מהו ה"ד אי דשתק אודויי אודי לי' ולכאורה כיון דאין סהדי מה דתפיס האי דידי' הוא ומה דתפיס האי דידי' הוא א"כ מה מועיל הודאתו וע"כ כמהריב"ל דהוא חיוב חדש דא"ל דלגבי עצמו האמינה תורה מתורת עד פסול דז"א דעכ"פ נגד עדים כשרים לא האמינה תורה ולדברי המהריב"ל א"ש. ובזה דחיתי מה שאמר לי חכם אחד לישב מה שהקשו בשטה שם גבי הקדישה בלא תקפה דניהו דהודה אח"כ אבל איך חל הקדש למפרע והא בשעה שהקדישה לא הי' ברשותו ואמר הוא דהא כל שהגביהו שניהם צריך לומר מיגו דזכי לנפשי' וכמבואר בדף ח' וגם שנים שגנבו צ"ל מיגו דזכי לנפשי' ולפ"ז אם הוא אמת דלא הגביהו כאחת רק שזה חטף אח"כ והרי לא הגביה רק חציו שוב לא קנה וא"כ שפיר הקדישו השני דזה לא קנאו כלל דבגזל בעי שיגביה כל הכלי והבגד. ולפמ"ש י"ל דבאמת אנן סהדי דהגביהו כאחת רק דמ"מ כל שהודה הרי נתן לו במתנה אח"כ ושוב בעת שהקדישו לא הי' שלו ודו"ק. והנה בהא דאמרו ב"ב קנ"ח המוציא שט"ח ולוה אמר פרעתי מחצה ועדים מעידים שפרע כלו הרי"ז נשבע וגובה מחצה מבנ"ח וקשה לפמ"ש הש"ך סי' ל"ג דבד"מ בעי גם כן עדות שא"י להזים ע"ש א"כ כאן הוה עדות שאילה"ז דממנ"פ להלוה אדרבא עשו טובה ולהמלוה יוכלו לומר מה אפסדינך כיון דהוא הודה שחייב מחצה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ מחצה עכ"פ מחויב ועל המחצה השני נשבע כמו מודה במקצת דעלמא וא"כ מה אפסדוהו למלוה וא"ל דאפסדי' שאינו גובה ממשועבדים דז"א דהא ע"כ מיירי שמחל לו השעבוד של לקוחות דאל"כ הו"ל שע"ק וכמ"ש הט"ז סי' פ"ח בסופו וא"כ כיון שמחל לו אחר שהעידו יכלו לומר מה אפסידינך דהא אם לא מחלת היית יכול לגבות ואותו שהודה לו הלוה באמת לא מחל ש"ק ומיהו ז"א דהא עי"ז לא יוכל לגבות שהעידו לו ואפסדי' הלקוחות וע"ש בט"ז ותבין. אבל אחר העיון כיון דמב"ח יכול לגבות א"כ אין הפסד ברור ול"ש כאשר זמם וא"כ אכתי הו"ל עדות שאילה"ז דעכ"פ יש לו ב"ח לגבות מיהו י"ל דלפמ"ש הש"ך סוף סי' פ"ב דאם הלוה ירצה לחזור בו הוא יכול לחזור א"כ אכתי אפסדו אותו דאולי הי' הלוה חוזר ואומר שנזכר שפרע כלו מיהו אכתי קשה דמה שהי' יכול לחזור ע"ז ל"ש כאשר זמם דמי יימר שהי' חוזר בו והרי באמת עמד בהודאתו וצע"ג. והנה אם נימא דהודאת בע"ד הוא מתורת מתנה א"כ עכ"פ שטר שנמחל שיעבודו הוא ואינו גובה ממשעבדי ועיין ש"ך סי' נ"ה סק"ה וא"כ ז"ש אנן אעדים קא סמכי ומה מועיל הודאת בע"ד הא עכ"פ השטר נמחל שיעבודו ודו"ק היטב: