שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ג סימן ו׳

והנה במ"ש הש"ך שם דבשתק ולבסוף צווח מועיל תקיפתו של אחר אף בלי ראי' א"י מנין לו זאת דלדעת הרא"ש אף עדים ל"מ דהו"ל הודאת בע"ד ומכ"ש אם תופס בלי עדים וז"ב לפע"ד. ובמ"ש מיושב מה דק"ל למה דס"ל הרא"ש אף עדים שמביא הא י"ל דלכך שתק לפי דיש לו עדים כמ"ש בסי' כ' וע"כ לא נסתפק בש"ס רק במה דסמך על רבנן דחזי די"ל דאין סמיכה דגם לרבנן מספקא להו ואדרבא אם רואין שזה נתעצם ותפס בודאי שלו הוא אבל על עדים שפיר י"ל דסמך ולפמ"ש א"ש דכאן ל"ש שסמך על עדים שחזקה שאינו מניח לתפוס מתחת ידו דבר שיש לו עדים ולמה לא התעצם כנגדו והיה לו לצווח כנגדו וגם זה השני למה עשה התפעלות כזה לתפוס כיון שידע שאך לשוא יתפוס דהא יש עדים וע"כ ששקר דוברים כנלפע"ד ברור בכוונת הרא"ש והוא עטרה לרא"ש וקלורין לעינים ועיין בנמוק"י ובשטה מקובצת שהאריכו אם שתק בפני עדים אי הוה כשתק בפני ב"ד ע"ש אבל לא הזכירו איך הדין בשתק והביא עדים אי אמרינן דזה ידע שיש לו עדים ולכך שתק ע"ש ולפע"ד כמ"ש הדין דין אמת. ובמ"ש למעלה בישוב דברי הרא"ש בדרך חריף דלא הוה עדות שאי"ל נתישבתי אח"כ דז"א דניהו דהעדים יטענו שלא ידעו אם באמת הפסידו לו דלמא מ"מ לאו שלו הוא נתישבתי אח"כ דליתא דכל כה"ג הזמה מקרי דעיקר הזמה הוא על גופו של עדים אף שהמעשה יכול להיות אמת ואדרבא כל שמוכחש גוף המעשה לא מקרי הזמה כמ"ש הרמב"ם פח"י מעדות וא"כ יכולין להזימם ונתחייבו דאף שיש לומר דלא הפסידו מ"מ עכ"פ כל שהם רצו לחייבו שלא כדת ויש לקיים בו כאשר זמם לעשות לאחיו שעכ"פ לא היו הם שם וז"ב ובתשובה אחת הארכתי בזה בסוגיא דמיפך והזמה ועכ"פ תמצית הדברים מ"ש לישב קושית הרב מוה' אברהם הדברי' נכונים ודו"ק. ודרך אגב אומר בזה דהבאתי לעיל דברי המהריב"ל דהודאת בע"ד הוא מתורת מתנה והקצה"ח סי' ל"ד ובסי' רל"א האריך דהוא מתורת עד דבאודי לעצמו הוי לי' תורת עד ע"ש ואני מצאתי ראי' ברורה למהריב"ל מהא דאמרו דב"ב לסוף אודי לי' דאיהו קרוב טפי א"ל להדר לי פירות דאכל מהאי יומא א"ל אמאי קאסמכת אהאי הא אמר דקרוב טפי ופרשב"ם דעד השתא אמר דקרוב טפי אף דכעת הודה לו הוה כנותן לו עכשיו א"כ מבואר דהודאת בע"ד הוא מתורת מתנה דאל"כ הא הוה כמעיד דהאי דידי' הוא ומחויב להחזיר לו פירות ואף דהתוס' והפוסקים יש להם גרסא אחרת אבל לפי גרסת רשב"ם וכן פירש הנמוק"י ראי' ברורה למהריב"ל וכמ"ש ודו"ק.