שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ג סימן ה׳

ומעתה מיושב היטב קושית הט"ז דזה דוקא לדידן דהו"ל ספק אבל להס"ד דהש"ס דרצה לפשוט דמועיל שתיקתו והו"ל כהודאה ממש אף דצווח לבסוף וא"כ הו"ל שתק ולבסוף צווח שוה לשתק מתחלה ועד סוף וא"כ הו"ל עדות שאילה"ז דבשתק מתחלה ועד סוף פשיטא דל"מ תפיסתו של זה כ"א ע"י ראי' כמ"ש הש"ך שם והב"ח ואם כן שפיר הפסידוהו והו"ל עדות שאילה"ז דאנן אמרינן דהדין עם השני כיון דשתק אודי לי' וז"ב. ובחידושי אמרתי ראי' ברורה לדברי הרא"ש מהא דמבואר בטוש"ע סי' כ' דאם אמר אין לי ראיה ודנו אותו וחייבוהו אף שהביא אח"כ עדים ל"מ אבל כששתק ולא אמר אין לי ראי' ונתחייב בדין ואח"כ אמר קרבו ותעידוני מועיל וע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' אברהם ישכר נ"י ראש ישיבה מק"ק הוראדנא במדינת ליטא יע"א מהך דמוקי לה בתקפה אחד בפנינו דמה ראי' לשתק ולבסוף צווח דלמא בשתק ולבסוף צווח ל"מ השתיקה תחלה כיון שצווח בסוף רק דמיירי בשתק לגמרי והא דקמ"ל דהמע"ה היינו משום דה"א דלא יועיל עדות קמ"ל דעכ"פ עדות מועיל וזהו דקמ"ל ול"ק פשיטא והוא תימא גדולה. ולפמ"ש א"ש דע"כ לא כתב הרא"ש וטור שם דמועיל לומר קרבו ותעידוני אף ששתק היינו משום דשם השתיקה אין ראיה שלא יש לו עדים ולא אמר אין לי ראי' א"כ יש לומר דמה אכפת לי' דהוא סבר שיבואו עדים ולמה לו לצווח אבל כאן דכל דשתק לא מועיל אף שיביא עדים אח"כ דהרי אף בשתק ולבסוף צווח לא מועיל שיביא עדים כמ"ש הרא"ש ומטעם שאין אדם עשוי להניח שיתפוס חברו וישתוק כל שיש לו עדים אף שצווח אח"כ ולא תלינן השתיקה דקא חזי רבנן וגם יש לו עדים וא"כ מכ"ש בשתק מתחלה ועד סוף דל"מ דדוקא אם חברו טענו ואינו תופס שלו אמרינן דזה שותק ושוחק בו דהא יש לו עדים אבל להניחו לתפוס ממנו דבר שהוא אוחז בו בודאי אדם בהול על ממונו ולא יעצור עצמו מבלי לצווח וא"כ מדשתק אודי לי' והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואין לך אומר אין לי ראי' גדול מזה דהא אומר שאין לו עדים דפסל עדיו מכח הודאת בע"ד וז"ב כשמש.