שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ג סימן ד׳

והנה במה שהבאתי למעלה דברי הרא"ש דבשתק ואח"כ צווח אין מוציאין אותו מידו וכתבו הרא"ש והטור דאף שמביא עדים שהוא שלו לא מועיל לו ומטעם דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והט"ז הרבה לתמוה דלמה לא יוכל לומר טעיתי בהודאתי כל שיש לו עדים וגם הקשה מש"ס דבעי לאוקמי הך דהמע"ה כשתקפה בפנינו הרי דמועיל ראי' דהיינו עדים אף להס"ד דשתק ולבסוף צווח הוה ודאי כהודאה מכ"ש בזה וכ"כ לעיל בזה וכעת נ"ל דבר נחמד דהנה לכאורה י"ל טעם חדש דלא יהי' מועיל בזה עדים שמעידים שהוא שלו משום דאם נימא דבד"מ צריך עדות שאילה"ז כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג בסופו וא"כ כאן הוה עדות שאילה"ז דאם יזימו אותן לא יתחייבו לשלם כלל דיוכלו לומר כיון דבאמת לא נפשטה האבעיא אי אמרינן מדשתק אודויי אודי לי' או דלמא כיון דצווח לבסוף לא אמרינן אגלי מלתא למפרע דהאי דשתק דאמר דחזי ליה רבנן וא"כ יוכלו העדים לומר כיון דהדבר ספק אולי באמת הוא שלו אף שאנחנו לא ראינו שהוא שלו דלמא באמת הוא שלו וא"כ לא הפסדנו אותך דדלמא באמת אינו שלך והרי אם חזר ותקפה הי' מועיל בשתק ולבסוף צווח כמ"ש הש"ך סי' קל"ח ס"ק י' שם וא"כ עכ"פ אין הדבר ברור דהוא שלך וא"כ לא הפסדנו אותך דבשלמא כל עדים זוממין אי לאו העדים הי' הדבר ברור דפטור עד"מ כופר הכל פטור מגזרת הכתוב או משום חזקה וא"כ הם שבאו לחייבו צריך לעשות להם כאשר זממו אבל כאן הדבר ספק אם הפסידו אותו ע"י הודאתם ובכה"ג לא מצינו שהתורה חייבה לעדים כאשר זמם וא"כ ל"מ העדות דהוה עדות שאילה"ז. איברא דלפ"ז צ"ב מ"ש הרא"ש דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי דא"כ אדרבא בודאי רצו לחייב אותו אך נראה דבאמת התומים והנו"ב וכל האחרונים חלקו על הש"ך דכל שלא צריך דו"ח בד"מ משום נעילת דלת א"צ עדות שאילה"ז ובתשובה הארכתי בזה אך נראה כיון דמבואר בסי' ט"ו דבדין מרומה צריך דו"ח וא"כ כאן באמת אין לך דין מרומה גדול מזה דבאמת זה שתק ויש לומר שזה באמת הודה וא"כ עכ"פ כל שבאו עדים הוה דין מרומה דהוא צריך לטעון טעיתי וא"כ איך נוכל לדון עפ"י עדים הללו דהוא הודה להיפך וצריך לומר שטעה שוב הו"ל דין מרומה וצריך דו"ח ועדות שאילה"ז וכאן לא יהי' עדות שאילה"ז וכמ"ש דהעדים יוכלו לטעון דלא הפסדנו אותך דהרי אלו תקף זה הי' מועיל תפיסתו עכ"פ למקצתו ושוב לא הפסדינו אותך כלו ואנן בעינן כאשר זמם ולא מקצתו וז"ב.