שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ג סימן ג׳

והנה בהא דאמרו בכתובות דף כ"ג עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרוויהו באשת איש קמסהדי והאי דאמר נתגרשה הו"ל חד והקשה הר"ן היאך הוה תרוויהו בא"א קמסהדי כיון דמכחישים זא"ז ע"כ חד מיניהו פסול וכת' בכגון דתרוויהו מודו בגירושין אלא שמחולקין בקרוב לה או לו ע"ש ולכאורה קשה דהא אינם מכחישים זא"ז בענין א"א רק מכללא דזה אומר נתגרשה אבל לענין בא"א קמסהדי אינם מכחישים זא"ז אבל ז"א דשם ההכחשה הוא בבירור שזה אומר נתגרשה וזה אומר לא ושפיר פריך הר"ן דא"כ איך מצטרף מה דנשמע מכללא של שניהם דהיתה א"א הא עכ"פ הם מכחישים זא"ז ועש"ך סי' ל"א שדקדק מדברי הר"ן האלו דלא כחכמי בריסק ובאמת שזה אינו ראי' דאף דנימא דכל דאינו מוכחש רק מאחד לא מקרי פסול לעדות אבל מ"מ א"א לצרפו שתהי' כא"א על פיהם כיון שבאותו דבר הם מכחישים זא"ז וכן מצאתי בספר מאחד מחכמי איטליא שנדפס זה מחדש ושמו זכות אבות סי' כ"ג אות ה' שדחה כן דברי הש"ך והביא ראי' לספיקן של חכמי בריסק מהנמוק"י פ' חזקת הבתים גבי שקל בדקא בארעא ח"א ג' אדייתא עייל וח"א ב'. והנה כ"ז כתבנו עפ"י מה שהבינו האחרונים בדברי הראב"ן אבל שאלתי לי ספר הראב"ן וראיתי בסי' כ"ז ולא כתב שהעד נאמן כשנים רק כל שהעד מעיד על החטיפה א"י לשבע דאם לא הי' העד הי' נאמן לומר אין חטפתי ודידי חטפתי דלא פסל עצמו דאין אדם מע"ר ואדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן לומר שחטפו עכשיו שהעד מעיד העד נאמן לפסול אותו ולזה הביא הך דפלוני רבעני דגם שם אם הי' העד מעיד שרבעו ולא הי' מצטרף עם הנרבע שאומר לרצוני דהא נעשה רשע עפ"י ע"א דהא אומר שרבעו וזה מעיד שרבעו לרצונו ורק דמיירי שהנרבע אומר לרצוני והעד אינו מעיד רק על הרובע בלבד ולא על הנרבע ע"ש כי כך נראה מכללות דבריו ובאמת שכן מביא המרדכי פ' חזקת הבתים דברי הראב"ן אבל גם בזה צ"ע דברי הראב"ן דמ"ש דלא הי' נאמן בעצמו לומר שחטף צ"ע דלענין ממון נאמן לומר חטפתי לחייב עצמו ממון דלענין ממון אדם משים עצמו רשע כמ"ש הר"ן בכתובות פ' המדיר גבי עוברת על דת יהדות ע"ש מ"ש בשם הראב"ד ודחאו ע"ש וכ"כ בשבועות וגם גוף פירוש הראב"ן הוא דחוק באמרו הוא ואחר מצטרפין להרגו ומפרש דזה האחר מעיד על הרובע בלבד ולא על הנרבע וזה דחוק ואין לך עדות מוכחשת יותר מזה דזה מעיד שרבעו וזה אינו יודע מי רבעו גם גוף פירושו מהא דאמרו במכות דף ו' במקיימי דבר הכתוב מדבר היינו דוקא לגבי הרובע אבל הנרבע באמת כשר להעיד זה דחוק מאד. והנה ראיתי בפ"י בכתובות דף ע"ב בהא דמקשה הר"ן על הראב"ד דלענין ממון נאמן לעשות עצמו רשע דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכת' הוא דזה כשמחייב עצמו ממון אבל כאן הוא רק קנס שעברה על דת וכל שאינה נאמנת לענין עבירה שוב ל"ש לקנסה הנה אף שדפח"ח מ"מ לפע"ד נראה דזה דוקא אם הודאת בע"ד הוא מתורת חיוב אבל אם נימא דלגבי דנפשי' האמינה התורה גם עד פסול כמ"ש הקצה"ח סי' ל"ד וסי' רמ"א באורך א"כ לגבי נפשה מהימנת אף שהיא עד פסול ושפיר יש לקנסה ועכ"פ מודה בקנס ואח"כ באו עדים אם נימא דגם בזה פטור עכ"פ ל"ש לקנסו דהא אינו נאמן לומר שעשה עברה. ויש לפלפל בזה בהך דר"ג שהפיל שן עבדו דהא עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ושוב אינו נאמן לפמ"ש הפ"י ודו"ק וצ"ע לעת הפנאי. וצ"ע לשטת המהריב"ל דהודאת בע"ד הוא מתורת מתנה קשה בהך דחו"מ סי' ר"פ ס"ד באמר שמעון אין זה אחי דאין ראובן נותן לו כלום ואמאי הא שם אדרבא רצה לפטור עצמו ולא רצה להתחייב עצמו וע"כ דהוא עד פסול לגבי עצמו: