שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ג סימן ב׳

מה שהביא דברי המהרי"ק דע"כ לא אמרינן דהוה תרי ותרי רק היכא ששנים מכחישים בבירור השנים אבל מה דאינם מכחישים בבירור אין להם דין תרי ותרי ואותם האומרים בבירור יש להם יותר נאמנות מאותם שנים שאינם מכחישים אותם בבירור ואמרתי שהדבר חדש וצריך סעד לתמכו לפע"ד בראשית ההשקפ' יש לו סמך נכון מהא דמבואר סי' ע"ט בח"מ טענו מנה הלויתיך וכפר בב"ד ואמר להד"ם ובאו שני עדים שלוה ממנו ופרעו והלה אומר לא נפרעתי הרי"ז חייב לשלם דכל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי דמי ונאמן על עצמו יותר ממאה עדים ומה שאומר לא לויתי הרי הוכחש מעדים ותמה הסמ"ע דל"ל שיהי' נאמן יותר ממאה הא אף שהוא רק כמאה וגם תחשוב עדות העדים כמאה הרי שייך לומר דסליק עדות זה וזה והרי נשאר הוחזק כפרן ונדחק בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת אם לא נחשב רק כמאה א"כ יותר ראוי להאמין להעדים שהרי הם מעידים בבירור שפרע והוא לא אומר שלא פרע רק שנשמע מכלל דבריו שאמר שלא לוה ואף בתרי ותרי ממש מהראוי להאמין יותר לעדים אומרים בפירוש מכ"ש בזה שאין כאן תרי כלל רק שהודאת בע"ד נחשב כשנים ולכך הוצרך הרמ"א להאלים כח הודאתו דהוא יותר ממאה ועדים אינם רק כמאה עדים דעכ"פ הודאתו אלים טפי ואף באינו מכחיש בפירוש אין העדים נאמנים על הפרעון וא"כ מזה ראי' ברורה למהרי"ק אבל אין תחת ידי שו"ת מהרי"ק באופן שאותיותיו הקדושים יחכמוני להבין כוונתו אברא דלפ"ז יקשה בהא דמבואר בטוש"ע שם סי' קל"ח ס"ו בבאו שניהם אדוקים ושמטה האחד מיד חברו בפנינו ושתק השני אעפ"י שחזר וצוח אין מוציאין אותו מידו שכיון ששתק בתחלה הרי זה כמודה לו וי"א דאפי' מביא עדים אח"כ שהוא שלו לא מהני לי' דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וקשה הא שם לא אמר בפירוש שהוא של חבירו רק דמדשתק אודויי אודי לי' והרי חזר אח"כ ואפ"ה לא מועיל לעדים והרי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ולא אלים יותר ואפ"ה מועיל אך אחר העיון נ"ל דל"ק על המהרי"ק בזה דשאני תרי ותרי דכל הענין דאמרינן סליק עדותן הוא כיון דהתורה האמינה לכל שנים א"כ תרי ותרי אמרינן סליק ולכך כל שלא אמרו בפירוש י"ל דאלו שהגידו בפירוש יש להאמין יותר אבל כאן אטו הודאת בע"ד מידי ממשא אית בי' להאמינו נגד שנים רק שלגבי דנפשי' להפסידו יש לו דין כמאה עדים וא"כ מה נ"מ אם הכחיש בפירוש או מכללא כל שהכחיש אותם ורצה להזיק נכסיו יש לו נאמנות לגבי עצמו ולכך ל"צ להאמינו כלל רק שממילא הוא כמאה וז"ב מאד מאד. ומן האמור הן נסתר מחמתו מה שרצה הקצה"ח לחדש בסי' ל"ד סק"ד דהודאת בע"ד דנאמן כמאה עדים הוא מתורת עדות דגם הפסולים לעדות נאמנים לגבי עצמם והאריך בזה שם ובסי' רס"א ולפמ"ש א"א לומר כן דא"כ לא עדיף מתרי ותרי דכל דאינו אומר בפירוש כן ל"ש תרי תרי וע"כ כמ"ש המהר"י בן לב דהוא מתורת חיוב שאדם יכול לחייב עצמו אף שאינו חייב. ובזה א"ש מה דהרמ"א דקדק בסי' ע"ט וכתב דהוא יותר ממאה משום דשם א"א לומר בתורת חיוב דהא שם טוען שפרע רק שנתכחש במה שאמר לא לויתי אבל עכ"פ לא רצה לחייב וע"כ דמתורת עדות נאמן א"כ רצה להאלים שהוא יותר נאמן ממאה אבל בסי' קל"ח שא"צ לבא לתורת עדות רק דבעת ששתק האמין על עצמו ורצה לחייב עצמו ובזה אין לו דין תורת עדות וא"כ אף דאינו רק כמאה נאמן והרי רצה להזיק בנכסיו ואף בלא הודה בפירוש נאמן ובזה נלפע"ד דאם הי' מביא עדים בשעת מעשה שחטף זה השני אף ששתק אז העדים נאמנים דבזה ל"ש לומר שרצה לחייב עצמו שהרי הביא עדים שהי' שלו וע"כ אתה צריך לדון משום תורת עדות דכל ששתק הוה כמאה ומה מועיל העדות וא"כ כל שלא העיד בפירוש שוב העדים נאמנים יותר ובזה מדוקדק לשון הטור והרמ"א סי' קל"ח שכתב דאפילו מביא עדים אח"כ שהוא שלו מהימן ולמה נקט אח"כ והא בתרי ותרי אין נ"מ בין בזא"ז או בב"א רק בע"א הוא החילוק בין זא"ז לב"א ועש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו ולפמ"ש א"ש דדוקא כשמביא אח"כ דאז בשעת מעשה עכ"פ רצה לחייב עצמו בשתיקתו ולא מתורת עדות אתין עלה ואז אין העדים נאמנים משא"כ כשהי' מביא עדים בעת החטיפה אף ששתק אח"כ מועיל העדים דל"ש הודאת בע"ד וכמ"ש. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז בסי' קל"ח דבב"מ דף ז' רצה הש"ס למפשט דשתיקה מועיל מהא דאמרו בד"א ששניהם אדוקים בה אבל הי' תחת ידו של אחד מהם המע"ה ואוקמא בתקפה לפנינו והרי עכ"פ המע"ה והיינו בעדים כפירש"י הרי דאף דהס"ד הי' דשתיקה כהודאה בודאי אפ"ה מועיל העדים מכ"ש לדידן והוא תימא רבא וזכורני שוה רבות בשנים שכתבתי בחידושי לישב זאת ולפמ"ש א"ש דשם י"ל דהמע"ה היינו כשבאו בב"א דהיינו בשעת התקיפה בפנינו מביא זה עדים שהוא שלו ובכה"ג העדים נאמנים. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש בטוש"ע חו"מ סי' ע"א ס"א דאם התנה עמו המלוה שיהי' נאמן כשני עדים שלא פרעו אף שהביא עדים שפרעו הרי"ז גובה בלא שבועה וכתב הש"ך ס"ק ג' דוקא שטוען המלוה שסטראי הן אבל כשמכחיש ואומר להד"ם העדים נאמנים דהרי אם יפרע לו אח"כ יתבע ממנו ויאמר שפרע שני פעמים ואף דלענין הפרעון אין העדים נאמנים הרי פלגינן דיבורייהו ועכ"פ נאמנים הם שקיבל כך כך מעות ויהי' מוכרח לחזור לו והשיג בזה על הסמ"ע ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון שהוא יש לו נאמנות כשנים כל אימת דאמר לא פרע והעדים להענין הפרעון אינם נאמנים רק שתאמר פלגינן דיבורייהו עכ"פ לא בפירוש אמרו רק מכללא נשמע שעכ"פ לקח מעות וכל דאינו בפירוש ל"ש תרי ותרי והמלוה נאמן יותר שהוא טוען שלא נפרע ודו"ק היטב כי היא עצה עמוקה. ובזה אמרתי ע"ד הפלפול במה דמבואר בטוש"ע שם דאם א"ל הרי אתה נאמן עלי כשלשה דאם פרעו בפני ארבעה הרי"ז פרוע וכתב הש"ך ס"ק ה' דמשמע בבעה"ת דהוה כד' מעידים שפרוע ואין מי שיכחישם ולפ"ז גם השטר בטל אבל הביא דברי רבינו האי גאון במשפטי שבועות שלו שכתב דמה שיש עדים יותר מנאמנותו העדים נאמנים אם יש עד יותר מחייבו שבועה ע"ש ובאמת שסברת הרה"ג נראה יותר נכון דהא כשלשה האמינו ולא נשאר רק ע"א יותר ולמה יהי' נאמנים כארבעה עדים ועיין באחרונים ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שזה טוען להד"ם כבר כתבתי דברי הש"ך שכתב דהוה כהפוכי מטרת' שהרי יתבענו שנית ואם יאמר שלא לקח הרי העדים מכחישים אותו וע"ז לא פסלינהו פ"ד וכתבתי כיון דעכ"פ פסלינהו לגבי פרעון ורק ע"י פ"ד נאמנים א"כ העדים אין אומרים בפירוש רק מכללא שמיע להו ובכה"ג לא הוה תרי ותרי והוא נאמן יותר ולפ"ז א"ש דהנה בראב"ן חידש בתשובה לרבינו יואל חתנו בסוגיא דנסכא דר"א דע"א נאמן כשנים כל שהוא מודה להעד הו"ל העד כשנים דע"כ לא פסלה תורה לע"א רק כשזה מכחישו אבל כשמודה לו הוה כשנים ובזה פירש הא דאמר הש"ס כאן דאמר אין חטפי ודידי חטפי הו"ל כגזלן דהיינו כיון שמודה לדברי העד שחטף נעשה גזלן עפ"י ע"א שהרי הלה מודה לו ע"ש שהקשה ע"ז מפלוני רבעני לרצוני והובא באחרונים בשו"ת רמ"מ סי' כ"ג ולפ"ז כיון דהוא טוען להד"ם והעדים מעידים שפרע לו ועכ"פ מודה שקבל מעות דלענין זה לא פסלן וא"כ שוב אותו העד שאמר שקבל מעות וזה אינו מכחיש שלא קבל רק שאמר שלא נפרע החוב ומכ"ש לשטת הש"ך דמיירי שזה טוען סטראי ושוב העד הלז דמעיד שפרע שוב נאמן כשנים דעכ"פ מודה לו שקבל מעות וע"ז יש לו דין שנים כיון שזה מודה לדבריו והבעה"ת ורה"ג ס"ל דכיון דעכ"פ מכחישו בזה שלא נפרע אינו רק כע"א לבד ודוק היטב כי חריף הוא ודוק. ודע דדברי הראב"ן האלו שהבאתי למעלה צ"ע לפע"ד דמה שחידש דכל שזה מודה להעד הו"ל העד כשנים צ"ע טובא דהרי הרמב"ן והרא"ש בפרק שבועת הדיינים והבעה"ת והטור סי' ע"ה הביאו ראי' מדברי הרי"ף שמשביעין ע"פ ע"א מהא דכתב הרי"ף פ' כל הנשבעין בעסק חד גברא דאמר לחברי' אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ופתחת לי' דלא באנפי' ושקלת מיני' חד טעונה דכתנא ואמר אין שקלי ודידי שקלי דהו"ל מחוישואיל"מ אלמא דמשביעין ע"פ ע"א ולפמ"ש הראב"ן אין ראי' די"ל דלעולם ע"י ע"א כל שזה כופר אין משביעין ע"פ ע"א כיון שאין טענת ברי אבל שם כיון שזה מודה לדברי העד הו"ל העד כשנים לענין שזה שקל מאתו עכ"פ וא"כ בשני עדים אף שזה אין טוען ברי אפ"ה הו"ל מחושואיל"מ וכמ"ש הרי"ף שם וע"כ שלא הוה כשנים רק מתורת עד אחד וע"כ יכול להשביע ע"פ ע"א אף שאינו טוען ברי. אברא דבזה יש לישב דברי הר"י מגא"ש והר"ר אפרים וגם מדברי הרמב"ם כפי מ"ש הטור בשמו סי' צ"ו משמע דס"ל ג"כ דא"י להשביע ע"פ עד והוא תמוה דהכי יחלקו על הרי"ף רבם ולא יזכירו דבריו וכפי הנראה מהרמב"ן והרא"ש שהרמב"ן הביא דברי הרי"ף האלו ולפמ"ש אין ראי' מהרי"ף לדינם וז"ב ולפע"ד נראה לעשות סמוכין לדברי הראב"ן האלו מהא דאמרו בקידושין דף ס"ו אשתו זינתה בע"א והוא שותק אביי אמר נאמן ורבא אמר אינו נאמן הו"ל דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים והקשו בתוס' דהא אמרינן דהמגרש בע"א אין חוששין לקידושי' דאין דבר שבערוה פחות משנים ולפמ"ש הראב"ן יש לישב דהא באמת כל דמודה לדברי העד הו"ל העד כשנים וא"כ כיון שזה שותק ושתיקה כהודאה דמיא לאביי א"כ הו"ל העד כשנים לענין הבעל דהוא יאסר עכ"פ בה אבל בקידושין דאמרו דאף דשניהם מודים מ"מ אין הודאתם כלום דקא מחייבי לאחריני וא"כ כל שאין הודאתם נחשב לכלום לא נשאר כאן רק ע"א דא"ל דכיון שמודה לדברי העד הו"ל כשנים דז"א דהא הודאת בע"ד בקידושין מידי ממשא אית בי' ואינו נחשב כלל וא"כ גם הע"א ל"מ דע"א לא מועיל דבעי שנים אבל כאן בדבר שבערוה דאם היו מודים שניהם בודאי יכלו לאסור על עצמם וא"כ ממילא עכ"פ למי שמודה נחשב העד כשנים ורבא ס"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים משום דס"ל דשתיקה לאו כהודאה דמיא רק דאיכא רגלים לדבר וכמ"ש התוס' ד"ה רבא וא"כ לא נשאר רק ע"א דאין דבר שבערוה פחות משנים וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דאמרו שם בדף ס"ה א"ל ר' אשי לרב כהנא מה דעתך דיליף דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים ה"נ הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומשני התם לא קא חייבה לאחריני הכא קא מחייבה לאחריני והוא תימא דמה קשה דהא יליף מממון ובממון כל שמודים א"צ עדים ועכצ"ל לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דיליף דבר דבר מממון במקום שיש הכחשה א"כ אין מקום לקושית הש"ס דאף דיליף דבר דבר מממון מ"מ הא יליף ממקום דיש הכחשה וצריך עדים ולמה צריך לשנויי הא דחב לאחריני וכבר האריך בזה הקצה"ח סי' רמ"א ולפמ"ש א"ש דבאמת יליף דבר דבר מממון במקום דצריך שנים דהיינו הכחשה רק דהכי מקשה דלהני עכ"פ הודאת בע"ד ועכ"פ כל שמודים לעד יהי' העד כשנים והרי רב כהנא אמר דאין חוששין לקידושיו אפילו שניהם מודים כדאמר לעיל וע"ז משני כיון דחייבה לאחריני שוב לא מועיל כלל הודאת בע"ד לשוי' לעד כשנים והו"ל רק ע"א גרידא ואנן בעינן שני עדים דיליף דבר דבר מממון ממקום שצריך שנים בממון דהיינו במקום הכחשה ודו"ק. ובזה נלפע"ד לישב דברי הר"ן דכתב בפ' מי שאחזו על דברת הרי"ף דראוהו אחד בבקר ואחד בערב דאין מצטרפין וכת' הר"ן אף דהלואה אחר הלואה מצטרפין כאן כד"נ דמי והקשה המשאת בנימין בתשובה סי' נ"א דל"ל האי טעמא תיפוק לי' כיון דקידושין בפני ע"א ל"מ כלל וא"כ כאן הוה כקידושין בפני ע"א דל"מ וכן הרגיש הב"ש סי' קל"ב ס"ק א' ולפמ"ש א"ש דלענין קידושין בפני אחד ל"מ כיון דקא חייבה לאחריני וא"כ אין כאן רק ע"א בלבד אבל כאן באמת יש כאן שנים וא"כ שוב לענין דחב לאחריני הרי יש כאן שנים המעידים שנתקדשה ועדות מיוחדת מועיל בד"מ ואי נימא דקידושין כד"מ מועיל עדות מיוחדת מה תאמר דצריך גוף הקידושין שיהי' בפני שנים וכאן לא הי' בעת הקידושין רק אחד בבקר ואחד בערב דז"א דכיון ששניהם מודים שוב ע"א בעצמו הוה כשנים וחייב לאחריני ל"ש כאן דהא העדים חבים ולזה חידש הר"ן דדין עדי נפשות יש להן ועדות נפשות ל"מ עדות מיוחדת וא"כ כיון דלא היו שנים על גוף העדות של הקידושין ול"מ אף שלא חב לאחריני ול"מ הודאת בע"ד למשוי שנים דבד"נ בעי שנים ממש והודאת בע"ד ל"מ בזה. ובזה יש לישב ג"כ מה שהקשו האחרונים דלמה לא יהי' מועיל עדות מיוחדת דהא יליף דבר דבר מממון וניהו דבקידושין דחב לאחריני אבל עכ"פ כל מה דמועיל בממון בחב לאחריני ממילא גם בקידושין מועיל והרי עדות מיוחדת מועיל בד"מ אף בחב לאחריני ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שצריך שנים ממש היאך שייך דיהי' מועיל הודאת בע"ד כשנים דניהו דהוה כמאה מ"מ בעצם אין רק אחד ואנן שנים בעינן. אך ז"א דהרי בממון כל הא דבעינן שנים אף במקום שיש הכחשה הוא רק לאמתת הדין דאחד לא המנו תורה אבל כל שהי' נודע לנו אמתת הדין אף על פי אחד היינו מאמינים דלא אברי סהדי אלא לשקרא וא"כ להס"ד דגם בקידושין מה שצריך שנים הוא רק לאמתת הדין וכיון שכן כל דיש לנו הוכחה ברורה דהדין כן הי' מהימן ע"א שפיר מקשה דהודאת בע"ד משוה העד כשנים דאף דא"א לעשות כשנים בעצם אבל לדין שנים משוי' לי' וע"ז משני כיון דחב לאחריני בעי שנים ממש וא"כ ניהו דעדות מיוחדת מועיל בד"מ היינו משום דלא בעי שנים בעצם רק דין שנים והרי לא גרע מאלו מודים בע"ד דהי' מועיל מכ"ש שני עדים אף דהוא עדות מיוחדת אבל בקידושין דבעי שנים בעצם והרי עדות מיוחדת אין כאן קידושין לפני שנים ואף שיש להם דין שנים אבל שנים בעצם לא מקרי וגזה"כ דאין דבר שבערוה פחות משנים וז"ב. ובזה יש לישב הרבה קושיות ואכ"מ עכ"פ יש בזה ידים מוכיחות לסברת הראב"ן הנ"ל ודו"ק.