שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״א סימן ח׳

והנה בגוף דברי הירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה הנה לכל הדברות ולכל האמירות מ"ש למעלה וגם מ"ש דו"ז הגאון בישי"ע או"ח סי' תפ"ה לישב בקושית הגאון מוהרח"י שבתי וראיתי דעדן אינו מיושב דהרי הירושלמי מסיים לא סוף דבר בכולל אלא אף בפורט והרי בפורט לכ"ע אינו חל ועיין במפרש פני משה שראה קושי הענין ולא עלתה בידו לפרש ואמר שיש סתירה מלמעלה למטה ולפע"ד הי' נראה דלכאורה הי' נראה בגוף קושית התוס' והמאור דבירושלמי אמרו בנשבע שלא אוכל מצה דהשבועה חל בכולל ובש"ס דידן אמרו דלא משכחת לה בהן ולכאורה הי' נראה דהנה באמת אף דנשבע שלא לאכול מצה היינו בכזית אבל פחות מכזית אינו בכלל השבועה דהרי אכילה היא בכזית וכמה כרכורים כרכר הר"ן אם יש כאן איסור כלל בנשבע שלא לאכול על פחות מכזית דהא אכילה בכזית ועיין מלמ"ל פ"ד משבועות ה"א שהאריך בזה ולפ"ז כיון דעכ"פ על ח"ש חל השבועה דכיון דליכא רק איסור בעלמא לא מושבע ועומד חשיב לי' וא"כ יש כאן כולל גמור מיגו דחל על חצי שיעור דע"ז לא מושבע ועומד והרי דעת המלמ"ל והפוסקים דמצוה יכול לקיים בחצי שיעור וא"כ כשנשבע על כזית עד כזית יכול לאכול כדי לקיים המצוה ומגו דחל השבועה על חצי כזית דיכול לקיים המצוה ולא הוה נשבע לבטל המצוה דיכול לקיים המצוה ולקיים השבועה לכך חל גם על כזית בכולל דחצי זית וגם י"ל דאף דבכ"מ כשנשבע שלא לאכול גם ח"ש אסור דאסר על עצמו כדרך שאסרה תורה מ"מ זה כשנשבע שלא לאכול דבר הרשות אבל כשנשבע על דבר המצוה י"ל דודאי לא אסר עצמו רק בכזית כדי שיוכל לקיים המצוה וכיון שכן שוב חל על הכזית בכולל דהא עד הכזית מותר הוא לאכול ולא אסור רק בכזית וא"כ יש בכזית גופא ההיתר והאיסור וא"כ כל שאוכל כזית יש בו חצי זית של היתר וכלו של איסור וחל בכולל וא"ל דא"כ אמאי בנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח דאינו חל דהא הוה ג"כ כולל אבל ז"א דשם שפיר לא חל דממנ"פ כל שאתה אומר דעד זית יכול להשבועה לחול דהו"ל ח"ש ויכול לקיים המצוה בח"ש והכזית כלו איסור וא"כ שוב ממ"נ כיון דבליל פסח צריך לאכול מצה וא"כ אחשבי' רחמנא לאכילה וא"כ ממנ"פ אי חשיב אכילה בח"ש כדי שיקיים המצוה חשיב אכילה גם לענין שבועה וכעין שכתבו לענין ג"ה של עולה דכל דאחשבי' רחמנא לגבי איסור גיד חשוב אכילה לגבי עולה אף דאין בגידין בנ"ט ומכ"ש ח"ש ויש בו טעם רק דגזה"כ דאינו חייב רק בכזית וא"כ כל שחשוב אכילה לגבי מצה חשוב אכילה לגבי השבועה ולכך אינו חל אבל כשנשבע סתם שלא לאכול מצה א"כ לא נשבע דוקא על מצוה רק על סתם מצה ובמצה דרשות פשיטא דחל על ח"ש השבועה א"כ ממילא יש מקום חלות וגם במצה של מצוה יש בו כולל רשות ומצוה ובכה"ג חל אף בפורט אבל כשנשבע לאכול נבלות שפיר לא חל אף בכולל עם הכשרות אמנם אחר העיון ז"א דהרי גם בנבלות חל אף על ח"ש דנבלה דזהו לאו מושבע ועומד דח"ש כיון דאינו רק באיסור חל השבועה ושפיר חל על כל כזית בכולל דחצי זית ושפיר הקשו התוס' ובעל המאור דל"ש כולל דאמאי לא חל בהן וע"כ הוכיח המאור דל"ש כולל כלל לש"ס דידן לבטל המצוה ולפ"ז נ"ל ברור דבנשבע שלא יאכל עשרה זיתים ויש בהן כזית נבלה דודאי לא מצי לחול דהרי בנשבע בעשרה זיתים זה פשיטא דאם שייר אף מקצת מהזית דלא קיים השבועה שהרי נשבע לאכול כלם וא"כ על כל כ"ש מהכזית נבלה חל השבועה נמי על כלו דצריך לקיים השבועה בעשר הזיתים ביחד לא ישאר אף כ"ש וא"כ שוב ל"ש כולל דבשלמא שישבע שיאכל נבלה שפיר חל בכולל חצי שיעור דאף דחצי שיעור אסור כל דלא אסור בלאו חל השבועה וא"ל דהא אחשבי' דהרי נשבע שיאכל דז"א דהא נשבע שיאכל נבלה בכזית וא"כ עד הזית לא אחשבי' ואינו אסור וגם מצי לקיים בנבלה אחרת אבל בנשבע על עשרה זיתים אלו הרי אחשבי' לאלו הזיתים וא"כ כל כ"ש וכ"ש שבזית הוא אסור ול"ש כולל ועיין בשבועות דף כ"ט בסוגיא דבעיא דעיפה בתשע ועשר ובתוס' שם ותמצא שם כעין מ"ש בכולל דחצי שיעור. אברא דלפמ"ש א"כ יקשה איך קאמר בירושלמי שם בנשבע שיאכל עשרה ימים והי' יוה"כ בתוכם דאינו חל והא יכול לחול על חצי שיעור ונראה דהירושלמי לשטתו דאמרו בירושלמי פ"ז דתרומות דאף ר"ל מודה בח"ש דיוה"כ דאסור דביתובי דעתא תלוי וא"כ שוב ל"ש ח"ש ביוה"כ דאף לר"ל אסור והו"ל כמפורש בתורה דביתובי דעתא תלוי ודו"ק.