שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״א סימן ד׳

והנה לפמ"ש הראב"ן בסוף ספרו לישב הא דפריך הש"ס והא מושבע ועומד מה"ס הוא והקשה רש"י דהא נדרים חלים עד"מ וכתב הראב"ן דזה דוקא אם פורט בפירוש הדבר המצוה אבל מסתמא לא אמרינן דנתכוון עד"מ ולכך פריך והא מושבע ועומד מה"ס הוא דמסתמא לא נתכוין ע"ז ולפ"ז קשה דלוקי בפורט בפירוש יין מצוה דאז ודאי חל וצ"ע כעת. והנה ראיתי בהפלאה בקו"א סי' קי"ח ס"ק מ' שעמד בזה דאמאי לא יחול בכולל גם בנשבע שלא לאכול מצה כיון דכזית השני חל עליו השבועה א"כ חל על כזית ראשון בכולל דכזית השני והעלה דבכה"ג לא מקרי כולל דכיון דאינו חל על כזית שני עד שאכל כזית ראשון ע"ש שהאריך ונפלאתי שלא הביא הך דעיפה שבועות דף כ"ט דנשבע על תשע והדר נשבע על עשר וע"ש ברש"י ותוספות דלא חל על העשר כיון דתשע הם קודם ועיין סימן רל"ח ובלאו הכי כיון דאינו מבורר הכזית הראשון והכזית השני ומה נקרא כזית ראשון ומה נקרא כזית שני ובכה"ג ל"ש כולל וכמבואר בשו"ת תשב"ץ סי' ק' בהדיא דבכה"ג לא מקרי כולל ודו"ק: גם מ"ש שם בהפלאה דנימא דיחול במצה מטעם כולל דמצת כותי וע"כ דלא כוון רק למצה של מצוה כבר קדמו בשו"ת הריב"ש סי' שצ"ח דנימא דחל בכולל דמצה חלוטה ואשישה וע"כ דאין כוונתו רק למצה של מצוה ודו"ק. והנה בהא דאמרו אלא כדרבא דאמר שבועה שלא אוכל עפר ואכל עפר פטור והביא רש"י גרסא משכחת לה כדרבא ופרשו דהיינו נבלה מסרחת ורש"י מחק הגרסא דא"כ רבא מה שייטא להכא ולפענ"ד הי' נראה דבר חדש דהנה בש"ס דף כ"ב בעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה כיון דלאו מידי דאכלי אינשי הוא בכ"ש ועלה בתיקו ופריך הש"ס דהא אמר ר"ל לא משכחת אלא במפרש חצי שיעור טעמא דפריש הא לא פריש דעתא אכזית ומשני עפר לאו בר אכילה הוא כלל נבלה בת אכילה היא וארי' דרבוע עלי' ולפ"ז בנבלה מסרחת דלאו בר אכילה ל"צ לפרש וא"כ זה דמשני דבאמת הא דלא משני ר"י כר"ל משום דבעי לאוקמא כד"ה והיינו בנבלה משובחת דדעתא אכזית וח"ש לא מתסר אבל בנבלה מסרחת חל אף בכ"ש וזהו כדרבא והיינו הך דרבא לענין אם נשבע על עפר ובאמת שהתוס' לפי דרכם כתבו דטפי הו"ל לאתוי' שבועה שלא אוכל עפר בכמה ונקט רישא דמלתא ואני מוסיף דבאמת לא גרסינן רק משכחת כדרבא וכוונת הש"ס באמת להך דרבא ובאמת לשטת הריצב"א באם בסתם שאינו מזכיר איסור בפירוש חל בכולל אף בהן א"כ גם במזכיר נבלות כל שאפשר שכוון לנבלה מסרחת שוב לא מקרי איסור מפורש ורק דאם בנבלה לא נכלל נבלה מסרחת כלל שוב הוה כמזכיר איסור בפירוש אבל כיון דחידש דגם נבלה מסרחת בכלל שוב מקרי כולל ומיושב קושית רש"י ודו"ק. והנה התוס' הביאו תוספתא דתני שבועה שאוכל ואכל אוכלין אסורין כגון פגול נותר וטמא דפטור ור"ש מחייב וע"כ בשאינו סרוח מיירי מדמחייב ר"ש ובאמת שלא הי' צריכין לזה דע"כ מיירי בשאינו סרוח שהרי קתני שתה משקין אסורין ערלה וכה"כ ומשקה לכי מסרחא פקע שם משקה מינה כמ"ש התוס' במנחות דף כ"ב בהדיא דהוה כסרוחה מעיקרא וא"כ פשיטא של"ש בזה שם משקה ושם שתי' ובשלמא באכילה כתבו התוס' דאף שמסרחת כל שלא נסרחה מעיקרא שם אכילה עלי' ומשא"כ במשקה וא"כ שפיר הקשו דע"כ כשאינם סרוחים מיירי ומכאן אני תמה על שטת הר"ן בהא דמשני כדרבא דהיינו בשלא אוכל בודאי אין דעתו על מאכלים אסורים אבל שיאכל מסיק אדעתו כל מה שיאכל ומש"ה איתא בהן ע"ש וקשה היאך יפרנס דברי התוספתא הנ"ל דבשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין אסורין קתני דחייב ובשבועה שאוכל קתני דפטור ולשטתם אפכא הו"ל למתני הן אמת שגוף דברי התוספתא צ"ב במה דמסיים מודה ר"ש באומר קונם אשתי נהנית לי אם אוכל ואם אשתה ואכל מאכלים האסורים ושתה משקין האסורין דאשתו מותרת לו וקש' למה תהי' מותרת דהרי אכל ואכיל' מקרי רק דמושבע ועומד מה"ס ולא מקיים שבועתו בזה לר"ש דע"ז מושבע ועומד שלא לאכול אף בכ"ש ובמשנה אמרו קונם אשתי נהנית אם אכלתי היום ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה ופירש"י אף לר"ש דפטר בקמייתא לאו משום דלאו בני אכילה אלא לפי שאין שבועה חלה ע"ד מצוה וא"כ למה תהי' אשתו מותרת. אברא דלפי מה דאמרו בש"ס דף כ"ד אף אנן נמי תנינא קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה לו ומשני הכא השתא התם כיון דמעיקרא אכיל והדר אשתבע חשובי אחשבי' אלא הכא מי אחשבי' וא"כ זהו אם אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי א"כ כל שכבר אכל אחשבי' אבל לפי דאמר בתוספתא קונם אשתי נהנית לי אם אוכל א"כ מהראוי שתהי' מותרת אבל ז"א דע"כ לא אמרו בש"ס רק לדחות דנבלה לא מקרי ראוי לאכילה אבל לפי מה דמבואר בתוספתא דנבילה מקרי אוכל ראוי שוב אף כשנשבע להבא מקרי אוכל ומהראוי שתהי' אסורה מיהו י"ל כיון דלר"ש מושבע ועומד אף בכ"ש ולית לי' כולל א"כ לא מקרי לדידי' אכילה דאכילה לא נתכוין לר"ש רק במידי דראוי לאכיל' ובשלמא במשנה דאמר אם אכלתי והוא כבר אכל שקצים ורמשים אם כן שפיר אמרינן כיון דבעצם ראוי לאכיל' רק משום דארי' דרבע עלה א"כ כל שכבר אכל מה נ"מ בזה סוף סוף כבר עבר לכך אשתו אסורה עליו דב"כ וב"כ עבר על איסור שאכל שקצים ורמשים אבל מה שאמר אם אוכל לקיים בזה השבועה בזה אמרינן דלר"ש ודאי דעתו לא הי' על שקצים ורמשים דמושבע ועומד דבשלמא לרבנן חל ע"י כולל ויכול לקיים שבועתו גם באיסורים משא"כ לר"ש ודו"ק.