שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״א סימן ג׳

והנה לפמ"ש הריצב"א דבמזכיר האיסור בפירוש דהיינו כשרות ונבלות לא חל בכולל א"כ כאן שמזכיר בין בחול בין ביו"ט א"כ לא חל אף למ"ד כולל ולכאורה רציתי לומר דכיון דגם ביו"ט איכא חרישה המותרת א"כ לא הזכיר האיסור בפירוש אלא דלפ"ז יקשה דא"כ גם בשלא אחרוש ביו"ט נמי אך העיקר נראה דהריצב"א לא אמר רק לקרבן בלבד אבל למלקות גם במזכיר האיסור בפירוש ג"כ חל אבל באמת בדברי התוס' במכות שם שהקשו דליתא בלאו והן משמע דאף למלקות בעינן לאו והן. הן אמת שדבריהם תמוהים ולפע"ד נראה שבזה יש לישב דק"ל באמת לשיטת הריצב"א דהיכא דמזכיר האיסור בפירוש גם ע"י כולל לא מועיל משמע להו דגם למלקות ל"מ כל שמזכיר האיסור בפירוש משום דאינו יכול לחול כלל כיון שמזכיר האיסור בפירוש וע"ז אין לו כח נגד דברי הרב וא"כ קשיא להו שפיר דלא משכחת בלאו והן וע"ז משני דמשכחת בעפר תיחוח וא"כ לא הזכיר האיסור בפירוש ודו"ק כי קצרתי. אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש תשב"ץ סי' ק' שם דנשבע לבטל את המצוה תלוי בידיעה ואם לא ידע שיש איסור אף דנתגלה למפרע שיש איסור ל"ש נשבע לבטל את המצוה ע"ש שמביא ראי' לזה ואם כן כיון שעכ"פ סתם עפר ראוי לכסוי דם צפור וא"כ עכ"פ כשנשבע שלא לחרוש ביו"ט אטו מי ידע שיזדמן לו דוקא אבנים מקורזלות ומתונתא וכדומה שלא יהי' ראוי לכסוי וא"כ אף שאח"כ לא נזדמן לו צפור וגם הי' אבנים מקורזלות עכ"פ נשבע לבטל את המצוה לא מקרי דבעת השבועה לא ידע שיזדמן כך וצ"ע והיא קושיא נפלאה. ובגוף דברי הראב"ד נלפע"ד עוד לחלק ולהסביר סברתו דאם נשבע שלא לאכול מצה טרם בא מועד חג הפסח א"כ עכ"פ בעת ההיא חל השבועה מה תאמר שהימים הבאים יבטלו השבועה שיבא חג הפסח ואז יהי' חיוב לאכול מצה פשיטא שהימים הבאי' אח"כ לא יבטלו מה שנדר מקודם משא"כ בנשבע בפסח וכה"ג כתב בכ"מ בפ"ד משבועות גבי נשבע שלא אוכל היום וחזר ונשבע שלא אוכלנה לעולם שהראב"ד השיג שלמה לא יחול הא בתחלה לא נשבע רק איומו ואח"כ נשבע לעולם וכתב הכ"מ כיון דלגבי היום אין כאן תוספות לא חל במה שנשבע לעולם ואף דדבריו תמוהים דכל כה"ג מקרי כולל ועיין בשעה"מ פ"ז מא"ב שעמד בזה ומ"ש בזה עפ"י דברי הרדב"ז וגם בזה דבריו תמוהים ועיין אבני מלואים מ"ש בזה בח"ב בתשובותיו סימן ט"ו ובחידושי אמרתי בזה דכוונת הכ"מ דבאמת לענין שיחול איסור על איסור או שבועה על שבועה פשיטא דמועיל ומקרי בכה"ג כולל ומוסיף ועיין בריב"ש סי' שצ"ח אך היינו שיהי' מקום חלות לשבועה השני' לחול שפיר אמרינן כיון דחל על ימים אחרים חל ג"כ על האיסור אבל כאן שזה נשבע ליומו ואח"כ נשבע לעולם א"כ אותו היום אין עליו אלא אותה שבועה בלבד דאין שבועה חלה על שבועה ואף דחל בכולל היינו אם היה כולל אבל כאן אכלו ביומו וכעין מ"ש השעה"מ שם יהי' איך שיהיה עכ"פ שיתבטל השבועה מה שנשבע כעת הואיל שבימים הבאים לא יהיה חל השבועה זה ודאי לא אמרינן וצדקו דברי הראב"ד ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל.