שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י׳ סימן ה׳

והנה בפסחים דף קי"ד אמר ר"ל זאת אומרת מצות צ"כ כיון דלא בעידן דמרור הוא דאכיל לי' בבורא פה"א הוא דאכיל לי' ודלמא לא אכוין למרור הלכך בעי למהדר לאטבולי לשם מרור דאי ס"ד מצוה לא בעי כונה למה לך תרי טבולי הא טביל לי' חדא זימנא ולכאורה קשה אם נימא דמרור צריך כזית ובפרט כשמברך לאכול מרור א"כ מה קשיא תרי טבולי למה לי והא מה דמברך פה"א בודאי לא בעי שיעור ועיין בטוש"ע או"ח סי' תע"ג דלשטת הרבה פוסקים אין לו לאכול בט"ר כשיעור כי היכא דלא יצטרך לברך ברכה אחרונה ויצטרך לברך בפעם שנית בפה"א וא"כ מה קושיא הא בט"ר לא אכיל כזית ולא יצא ידי מרור ולכך ל"מ מה דמצות אצ"כ וגם לשטת הרא"ש קשה דאם אכל לשם אכילת מרור הי' צריך לברך על אכילת מרור והי' בעי כזית ובודאי לא הי' יוצא ולכך בעי תרי טבולי. הן אמת די"ל דזה דוקא כשאוכל שאר ירקות בטיבול ראשון אבל כשאוכל מרור יברך באמת בפה"א ואכילת מרור ויהי' באמת כשיעור כזית ולא יצטרך לברך שנית על מרור וכיון דהש"ס קאי לענין מרור אם אוכל בט"ר וכמ"ש התוס' וא"כ שפיר קשה לי' להש"ס דלמה לי תרי טבולי. הן אמת דדברי הש"ס צ"ב דכיון דהש"ס לא ידע דצריך שני טבולים משום היכרא יקשה מה פסיקא לי' דלא נתכוין לשם מרור והמרור אינו אוכל רק אחר המצה וצ"ל דבאמת מצה קודם דהיא מה"ת ופשיטא דלא מקדים מרור למצה וא"כ לא נתכוין לשם מצות מרור ולא יצא אלא שלפ"ז יקשה לפמ"ש הפרישה באו"ח סי' סמ"ך דאף למ"ד מצות אצ"כ כל שלא עשה כדין בודאי מצות צ"כ וכאן עכ"פ אינו דינו של מרור רק אחר המצה ולכך לא יצא וצ"ע ואולי עיקר הקושיא דעכ"פ למה לי תרי טבולי דעכ"פ כל שכבר יצא גם המרור בזה ואף שעשה שלא כדין עכ"פ מה ענין שני טבולים לזה ובפרט דהטבול הראשון אסור להיות בחרוסת כמ"ש בטוש"ע או"ח סי' תע"ג כדי שיאכל החרוסת לתיאבון וקשה הא באמת יצא ידי מרור ולמה לי תרי טבולי. ובזה נלפע"ד הא דאמר כיון דלא בעידן דמרור קאכיל לה בבורא פה"א הוא דאכיל לי' ודלמא לא אכוין לי' לשם מרור ולשון ודלמא הוא דחוק ועתוס' ולפע"ד נראה דהכוונה היא דבאמת בפה"א סגי בכ"ש ככל ברכות שלפני' משא"כ ברכת מרור דבעי כזית ואף להרא"ש ניהו דמצד המרור לא בעי כזית עכ"פ מצד הברכה צריך כזית ולפ"ז שפיר מדייק דמצות צ"כ וא"כ צריך להתכוין לשם מצות מרור דאל"כ אף דאוכל באמת כשיעור דלמא בעת שאכל לא רצה לאכול רק כ"ש ולשם ברכת בפה"א סגי בכ"ש ולא מצטרף אח"כ לשם מצות מרור אף שאוכל אח"כ השיעור ומתכוין לפטור עצמו אבל אם מצות אצ"כ א"כ אף שנתכוין לברכת בפה"א יוצא ידי מרור וא"כ אף שלא רצה מתחלה רק כ"ש לאכול מ"מ כל שאוכל אח"כ כזית מצטרף וכדתנן אכלן לחצאין יצא וכנ"ל. ובזה יש לי לומר הא דאמרו דלמא מצות אצ"כ ותרי טבולי כי היכא דלהוו היכרא והדבר צ"ב דא"כ למה לא מברך בתחלה על אכילת מרור ולפמ"ש א"ש דבאמת מהראוי שיקדים מצה למרור ולכך אינו מברך על אכילת מרור אלא שבדיעבד יצא אף כשהקדים ובעי תרי טבולי להיכרא ודו"ק. ועיין בפסקי מהרא"י סי' רמ"ה שכתב להסתפק אם סגי למרור בברי' כיון דל"צ כזית כמ"ש הרא"ש דל"צ כזית רק בשביל הברכה דיאכלוהו על אכילת פסח קאי ע"ש והובא במ"א סי' תע"ה ע"ש: