שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י׳ סימן ב׳

אשר הבאת דברי הרא"ש פ' ערבי פסחים גבי אכלן לחצאין יצא שכתב הרא"ש דמדינא א"צ למרור כזית ובכ"ש סגי אלא מפני שמזכיר לשון אכילה בברכה צריך כזית ותמהת ע"ז דהוא דבר חדש דלפי דעתו צ"ל דהאי על מצות ומרורים יאכלוהו דפסח לא קאי אלא אפסח לחוד ולא אמצה ומרור שעמו הנה כבר קדמוך הרב בעל שאגת ארי' סי' ק' דא"כ במצה דבעי כזית הוא משום דהדרי' קרא בערב תאכלו מצות והרי בפסחים דף ק"כ נחלקו רבא וראב"י אי מצה בזה"ז דאורייתא וקאמרו טעם דלמה אהדרי' קרא וקשה הא איצטריך לזה שיהי' בכזית ועוד הקשה דלמה לא נקיש מרור למצה והאריך בזה והנני יוסיף לתמוה דלמעיין בפסחים דף קי"ד משמע האי על מצות ומרורים יאכלוהו קאי לכל חד בפ"ע וא"כ גם על מרורים קאי הלשון יאכלוהו ואכילה בכזית וגם לשטת המזרחי דכל אכילה בכ"ש ואתי הל"מ ואפקתי' על כזית א"כ אין התחלה לדברי הרא"ש דמנ"ל דנשתנה השיעורין להמרור. אמנם לפע"ד הי' נראה דלכאורה צ"ב גוף הסברא מנ"ל לרא"ש דנשתנה דין מרור ממצה ומכל השיעורים אמנם נראה לכאורה דבשלמא מצה דהיא זכר ללחם עוני שהי' אוכלים א"כ במידי דאכילה שיעור בכזית אם מפשטא דקרא או מהל"מ דאכילה בכזית אבל מרור הזכר הוא שמררו את חיינו ולכך בלע מרור לא יצא שבעינן שנטעום המרירות וא"כ מה ענינו להשיעור ועוד נ"ל כיון דבפסח מצרים לא הי' שייך שיעור דעוד הי' להם דין ב"נ וב"נ שיעורים אינו נוהג בו וכמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים וקודם מתן תורה הי' להם דין ב"נ ורק דין פסח ומצה שהיא לדורות ואהדרי' קרא א"כ אח"כ נשתנה השיעור דנתנה תורה ונתחדשה הלכה אבל מרור דבזה"ז דרבנן דעיקר הוא מצותו על הפסח וא"כ לא עדיף מפסח מצרים שלא הי' בו שיעור ול"צ שיעור ומכ"ש המרור שטפל לפסח כנלפע"ד בכוונת הרא"ש. ובזה מיושב כל קושית השאגת ארי' על הרא"ש כנלפע"ד.