שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט׳ סימן ד׳

והנה בשנת תרט"ז ד' דברים ה' אב הגיעני תשובה מהמופלג האברך מוה' דוד נתן חתן החסיד מוה' אייזיק נ"י מסטריא בפנוי' שילדה ובדקוה ממי נתעברה ואמרה מפלוני ישראל והוא הלך מזה ולא חקרוהו אם יודה לזה ומסופק אם צריך הבן לפדות ביום שלשים בדליכא אב דניהו דרוב העיר ישראלים וכן אם נתעברה מנכרי ג"כ חייב בפדיון מ"מ הא יש מיעוטא דכהנים ולוים ומפטר מפדיון ולענין ממון לא אזלינן בתר רובא וכעין מ"ש הצ"ץ סי' קכ"ה בעובדא דידי' דאין לחייב בפדיון מצד הרוב כיון דלא אזלינן בממון בתר רובא ואף דהכא היא טוענת דמישראל נתעברה מנ"ל דמהמנא לחייב בזה בפדיון וע"ז הביא דברי השטה מקובצת ב"ק דף י"א דאפשר דבפדיון דהוא מצוה דופדויו מבן חדש תפדה אזלינן בתר רובא ובאשה הוה ספק ממונא לקולא ע"ש דאף בספק גרידא אזלינן לקולא וה"ה ברוב דאינו רק ספק וכמ"ש השטה מקובצת בב"מ דף ז' והדברים עתיקים. והנה אחי הקצה"ח בקונטרוס הספיקות כלל וא"ו חידוש דבמ"ע אזלינן לחומרא ואזלינן בתר רובא ודחה דברי שו"ת צ"ץ הנ"ל אבל במחכת"ה לא זכר מדברי התוס' בכורות דף כ' ד"ה ור' יהושע שם כתבו להיפך דאף לרב יש לחלק בין ממון שיש לו תובעין לאל"ת ובאל"ת אף לרב לא אזלינן בתר רובא ע"ש לענין בכורה וע"כ הדבר ברור דא"צ לפדות וראיתי בשו"ת מהר"י מינץ ז"ל סי' ט"ו שחידש דל"ח לחשש נפל לענין פדיון ואזלינן בתר הרוב והביא דברי השטה ב"ק הנ"ל שמביא מעל' ובמחכת"ה שבנדה דף כ"ה מבואר דגם בבכור ספק ממונא לקולא ולא מקרי פתוך בי' אסורא אף דבבהמה אמרינן דכל דפתוך בי' אסורא דגיזה ועבודה אזלינן לחומרא וגם בזה יש לי מקום עיון בדברי הש"ך יו"ד סוף סי' קע"ז לענין ממון ואיסור ביחד יעו"ש וצ"ע אבל עכ"פ בבכור ודאי דאזלינן לקולא וה"ה ברוב כמ"ש אבל מ"מ לענין דינא נכונים דברי המהר"מ מינץ הנ"ל דשם דכבר נתחייב לפדות רק לחוש דלמא הוא נפל בזה אזלינן בתר רוב אבל כאן דהחשש הוא שמא לא התחיל החיוב כלל דשמא הוא מכהן ולוי בזה אזלינן לקולא ודו"ק היטב כן נלפע"ד. והנה מה שהקשתי למעלה על הש"ך סי' קע"ז מדברי הש"ס בנדה דף כ"ה גבי בהמה דאיכא איסורא דגיזה ועבודה אזלינן לחומרא אף דפתוך בי' ממונא הנה לפמ"ש התוס' שם דיש לגזור שמא יגוז ויעשה איסור יש לישב דדוקא אם האיסור והממון הם ענינים אחרים כמו בריבית דהאיסור והממון הם יחד משולב' בזה הוה ספק ממון לקולא אבל כאן האיסור הוא נפרד לעצמו וא"כ אף דספק ממון לקולא מ"מ באיסור יש להחמיר וכל דאתה מקיל לענין ממון ולא חייש בהו לבכור אתה מקיל לענין איסור ולענין איסור יש להחמיר דהוא נפרד מהממון ויש להחמיר בו ככל שאר ספק איסור ויש להאריך בכ"ז במ"ש בשם הרשב"א כתובות י"א דכל שיש נ"מ לאיסור ולממון אזלינן בתר רוב ושם ג"כ מיירי בדבר נפרד האיסור מהממון וגם מ"ש לחלק בין הך דשו"ת מהר"ם מינץ לנ"ד ג"כ יש להוסיף דשם בעת שנולד הוה בר קיימא מה"ת ואתחזק עלי' החיוב ואף דיוכל היות שתפול ס"ס גם אם תפול יוכל להיות דהפילה מחמת איזה מכה אבל תחלתו הי' בן קיימא וא"כ הו"ל ספק בפטור וחיוב ודאי ובכה"ג אזלינן בתר רובא אבל כאן אם הי' נודע לנו או שיבא אליהו ויאמר דמכהן ולוי נתעברה אז הי' אגלאי מילתא למפרע דמתחלתו הי' פטור מפדיון ובכה"ג לא אזלינן בתר רובא דהוה ספק בחיוב וכעין מ"ש הנמוק"י ריש החולץ גבי תגלי מלתא למפרע ע"ש ודוק היטב כי הוא דבר נחמד והרי א"י אם פרעתיך חייב מטעם חזקת חיוב כמ"ש הט"ז סי' ע"ה וה"ה כאן. והנה ביום א' עקב ט"ז אב הגיעני מכתב מהנ"ל וכתב שבמ"ש לתמוה על הש"ך וישבתי דברי הש"ך עפמ"ש התוס' בנדה שם יפה כוונתי אמנם תמוה לו על דברי התוס' שלמה כתבו להיפך ממה שאמרו בב"מ דף ז' דאסור בגיזה ועבודה ואפ"ה המע"ה לענין ממון ולא ידעתי למה תמה על התוס' ולא הקשה על הש"ס גופא דכאן משמע דמשום דאסור בגיזה ועבודה אזלינן לחומרא דהרי קאמר הש"ס בפשיטות דגבי בהמה דאיסורא הוא לגבי גיזה ועבודה וספק איסורא לחומרא וע"כ דגם גבי ממון אזלינן כמ"ש התוס' דאל"כ מה איצטרך לאשמעונין דגיזה ועבודה הוה ספק איסור ולא זכיתי להבין קושית מהרש"א שם בתוס' וע"כ הפירוש כן ולפ"ז שוב קשה בדברי הש"ס אהדדי ולפע"ד י"ל דר"י ס"ל תכא"מ וא"כ שוב יותר יש לנטות בתר ספק איסור דהרי יש לכהן חלק בו דאי תקפו כהן אין מוציאין מידו וכ"כ התוס' בב"מ שם ד"ה והא הכא דלכך אסורין בגיזה ועבודה מספק דשמא יש לכהן חלק בו וא"כ שוב אזלינן בתר איסור טפי מממון אבל לדידן דקיי"ל תקפו כהן מוציאין מידו וא"כ שוב אזלינן בתר ממונא ולא מחמרינן משום ספק איסור. ובזה יש לי לומר טעמו של הרמב"ם דפסק ת"כ אין מוציאין מידו וכלם תמהו עליו דהא אמרו שם תניא דמסייע לך ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם סמך על סתמא דהש"ס בנדה שם דאמרי שם דאם דספק איסורא לחומרא ומטעם דבתר איסורא אזלינן והיינו מטעם דיש לכהן חלק בו ודו"ק ועיין תומים בקונטרס התפיסות אות ב':