שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק א׳ סימן ד׳

והנה המופלג החריף מוה' מרדכי העליר נ"י שאל בהא דאמרו מי יימר דעקר וע"ז הקשה לפמ"ש הרשב"א בגיטין דף פ"ג בהא דאמרו הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה ונמצא זה עוקר דבר מה"ת ודחיק דהוה גורם לעקר דבר מה"ת וכתב הרשב"א דאף דכל מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ומעשה קיים וא"כ גם כאן מהראוי שיהי' תנאו בטל והגט קיים וכאן אמרינן דעי"ז אין הגט גט וכתב הרשב"א דל"ד דשם שמתנה בהדיא לעבור על תורה מהראוי לומר שאין תנאו כלום והמעשה קיים אבל כאן כעת אין התנאי לעבור על תורה כלל רק שיוכל להיות שיגרום לעקר דבר מה"ת א"כ התנאי א"א לבטל דהא כעת אינו לעבור על ד"ת רק שיוכל להיות שיגרום לעקר דברי תורה לכך אמרינן שהמעשה בטל שאין בדין שיהי' מעשה כזו קיים שיגרום לבטל דבר מה"ת ע"ש ודפח"ח לפ"ז גם כאן אדרבא כיון שאינו עוקר בודאי רק דיוכל להיות שיגרום לעקר א"כ מהראוי להיות המעשה בטל כדי שלא יגרום לעקר דבר מה"ת. והשבתי תכ"ד ת"ל דל"ד דשם כשיבא הדבר שיצטרך לעקר דבר מה"ת א"א להיות בשום אופן רק שיתעקר ד"ת וע"ז אמרינן דא"א שיתקיים מעשה שעוקר להתורה משא"כ כאן דאם יהי' אונאה יוכל למחול לו ולא יתעקר ד"ת וא"כ למה לא יוכל להתנות הא כעת אינו עוקר ד"ת וגם כשיבא לא יהי' עוקר ד"ת בבירור דהא יוכל למחול ובלא"ה י"ל דגם כעת שמתנה ע"מ עכ"פ מוחל רק דלר"מ לא הוה מחילה רק מתנה ע"מ שלא יהי' כן ולכך אף בדבר שבממון תנאו בטל לר"מ כמ"ש השטה מקובצת בכתובות דף ס"א ודף צ"ג אבל עכ"פ כל שיכול למחול עכ"פ אינו גורם לעקר דבר מה"ת. ובזה יש לישב קושית מהרש"א בתוס' שם ד"ה בד"א בב"מ דף נ"א במה שהקשה לר"י לימא דרבותא קמ"ל דאף באמר יודע אני שאין בו אונאה דודאי קעקר מכ"ש בע"מ דלא הוה ודאי ולפמ"ש לענין ביטול המעשה אינו כ"ש ואדרבא בודאי קעקר מהראוי שיתבטל התנאי והמעשה קיים משא"כ במי יימר דקעקר ודו"ק היטב כי קצרתי וכמ"ש הרשב"א.