שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן ט׳

ודרך אגב אומר במה שראיתי בקצה"ח סי' שס"ב ס"ז שהאריך דל"מ ש"ר אם מכרוהו לקטן כיון דש"ר אינו קנין רק לגבי הלוקח או המקבל דבהתירא אתי לידי' לא לגבי הנותן א"כ ל"ש דעת אחרת מקנה ולא קנהו הקטן ע"ש. ולפענ"ד נראה דאף כי דבר חכמה אמר מ"מ כיון דדעת הראב"ד הובא ברשב"א גבי נטלו מוכסין את חמורו דהדמים בעי להחזיר אף שקנהו ביאוש וש"ר והובא בב"י סי' שנ"ג בחו"מ א"כ בין אם נימא דהכוונה דעכ"פ דמים צריכין להחזיר להבעלים או דהכוונה שבדמים צריך להחזיר דהיינו אם הבעלי' נותנים הדמים וכמו שהיא הגירס' לפנינו ועיין בשעה"מ הלכות גניבה ובתשובה הארכתי בזה עכ"פ לא שייך בזה לומר דלא הי' דעת אחרת מקנה דהרי התורה אוקמוהו ברשות הלוקח כדי שיצטרך להחזיר הדמים או שעכ"פ יצטרך להחזיר החפץ כשיתן לו הדמים ובכה"ג אף הקטן קונה דהתורה אוקמא ברשותו וכעין זה כתב הקצה"ח סי' רמ"ג לענין מתנות כהונה דמועיל אף בכהן קטן דהתורה אוקמוה ברשותו ע"ש וה"ה בזה. וגם י"ל דעכ"פ שינוי רשות מקרי דעכ"פ הגזלן כבר מכרו ונתנו מידו ואטו אם זה הקונה לקחו ונתנו להפקר תיכף לא מקרי ש"ר דעכ"פ מידו כבר יצא הדבר וא"כ כאן דעכ"פ הוא נתנו לקטן ולקח דמים רק דהקטן אין לו יד לזכות בו עכ"פ ש"ר מקרי וז"ב והרי גם רשות יורש כרשות לוקח דמי מקרי ש"ר ועכ"פ מה שרמז הקצה"ח למה דאמרו הגוזל ומאכיל את בניו ומוקי בבנים קטנים ולפמ"ש הבנים דזוכים מתורת ירושה בודאי מקרי ש"ר אף שאין להם יד לקנות דירושה זכי ממילא ולא בעי דעת אחרת מקנה כנלפענ"ד. עוד נ"ל דכיון דאסור לכל אדם לקחת מיד הגזלן הדבר דשייך להגזלן לפטור בו מהנגזל וכמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ט ד"ה כל א"כ עכ"פ דבר הגורם לממון מקרי ביד הגזלן דאחר א"י לקחתו ממנו וא"כ אף דקי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי מ"מ זה דוקא היכא שהוא של אחר כמו בנגנב מהשומר דחשיב ליה הש"ס דבר הגורם לממון עיין בב"ק דף ע"א וכדומה דבכה"ג לאו ממון מקרי אבל כאן דהנגזל יאש עצמו ניהו דגזלן ל"ק ביאוש אבל עכ"פ יש לו בו ממון שכל אדם אינו רשאי ללקחו ממנו וא"כ לא עדיף מאילו יש לו בה ט"ה מה שהוא יש לו בה יותר זכות מכל אדם ואסור ללקחו ממנו ומקרי ממון לענין זה שעכ"פ שייך בו דעת אחרת מקנה דעכ"פ זאת יוכל להקנות לו מה שיש לו בו זכות וכל שיש דעת אחרת מקנה עכ"פ בשיעור זה דחשוב ממון ממילא יש כח להקטן לקנות הדבר להיות מקרי ש"ר וז"ב מאד לדעתי: