ובזה נראה לפענ"ד ליישב שיטת רש"י בחולין בסוגיא דרבוצה שפירש דל"מ הרבצה והגבהה דקני והוה שלו והקשו התוס' דניהו דחייב באחריות אבל לא מקרי שלו ומה"ט גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שא"ש וזה לפי שא"ב ועוד מ"פ ממנסך ולפמ"ש א"ש די"ל כיון דעכ"פ יש להגזלן בו זכות דאחר א"י לקחתו ממנו לפי שנצרך להגזלן לפטור בו א"כ עכ"פ יש לו בו זכות בגוף הפרה וחשוב ממון ועכ"פ ט"ה יחשב למ"ד ט"ה ממון והוה כאילו הגזלן והנגזל שותפים בו זה בגוף הבהמה וזה בהזכות שיש לו בו וא"כ לכך א"י להקדישו דכל הזכות שלו היא במה שיוכל לפטור בו מיד הנגזל אבל עכ"פ גוף הפרה הוא של הנגזל ואיך יכול להקדישה ולא עדיף מאילו היו לו בה שותפות אחד ממאה שבו דא"י להקדיש יותר ממה שיש לו בו מכ"ש כאן דגוף הפרה הוא של הנגזל ואיך יכול להקדישו וגוף הזכות אינו רק במה שצריך להחזיר לבעלים דעכ"פ א"י להקדישו אבל עכ"פ לענין לאסרו על בעלים דכל שיש לו איזה שותפות דאוסר וא"כ גם בזה יש לו שותפות קצת במה שיש לו בו ט"ה דא"י לקחתו ממנו איש אחר ושפיר יכול לאסור ובזה מיושב הא דמקש' ממנסך ולא משני דמכי אגבהה קניא דהרי כל הסברא הוא דיש לו שותפות בגוי' והרי באמת משני דאית לי' שותפות בגוה:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.