ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הרמב"ם פ"ב מק"פ דאין עושין חבורה כל הקטנים לפי שאינם בני דעת והכ"מ תמה שם דמ"ל שהם בני דעת או לא. ולפמ"ש א"ש דכיון שהם אינם בני דעת א"כ אינו מועיל להם זיכוי וצריך דעת אחרת מקנה אבל כל שכל החבורה הם קטנים מי זכה להם ולא הוברר חלק כל אחד בו ולכך בעינן שיהיו מבני החבורה וז"ב. ומדי דברי זכר אזכור מה דתמהני דבסוכה דף מ"ג ממעט מאיש לפי אכלו קטן שאינו ראוי לאכילה וקשה הא איש לפי אכלו אצטריך לר"ש לענין איש אין אשה לא וע"ש ולפי אכלו מורה דאין שוחטין הפסח על היחיד ואולי תרתי ש"מ וצ"ע ודו"ק היטב הנה התגלגל אגב גררא ענין נכבד ת"ל ודוק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.