שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן י״ג

והנה התוס' בפסחים דף צ"א ע"ב ד"ה איש זוכה הקשו למה לי קרא ת"ל דאין שליחות לקטן וכ"ת מהכא נפקא לי' אכתי קשה הא אפילו לעצמו אינו זוכה וכתבו דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו שאני והיינו ג"כ כל דאפשר בשליחות שוב דעת אחרת הוה כדעתו וכמ"ש ובזה עמדתי על כוונת התוס' שבקידושין דף מ"ב ד"ה איש זוכה הקשו ג"כ הא אין יד לקטן וכתבו כיון דממנין גם על הקטן אימא אף לאחרים זוכה קמ"ל וצ"ב דאמאי לא סגי להו בתירץ הזה דדעת אחרת מקנה אותו שאני ועיין תוס' גיטין דף ס"ד ע"ב ודף ס"ה ע"ש ולפמ"ש י"ל דבקידושין דקאי להס"ד דלא ידענו שליחות בקדשים דהש"ס דחי דלמא שותפות שאני ואמרו דאם אינו ענין דמיתרי קראי וע"ז פריך הש"ס דאצטריך לאיש זוכה ואכתי לא שמענו שליחות וא"כ באותו ס"ד דאין שליחות בקדשים ואין שליחות לקטן למה לי קרא דאיש זוכה ול"ש דדעת אחרת מקנה מועיל וה"א דיש לו יד לזכות לאחרים ג"כ כמ"ש בגיטין דף ס"ז דז"א דל"מ דעת אחרת מקנה כיון דבקדשים להס"ד ל"ש שליחות כלל וכמ"ש לענין חליצה ודו"ק ובזה מיושב קושית המהרש"א בפסחים שם במ"ש וכ"ת דמהכא נפקא לן ותמה המהרש"א דבשלמא לריב"ק דנפקא שליחות מושחטו את הפסח א"כ לא אמעט קטן משליחות י"ל דאיש אתי ע"ז אבל לפי הא דאמר שם בקידושין דמאיש שה ילפינן שליחות ושם אמעט קטן א"כ למה אצטריך איש זוכה לענין שליחות והניח בקושיא ולפמ"ש דלמאן דיליף מאיש שה ע"כ דסובר דשה לבית אבות דאורייתא וא"כ שוב ל"ק קושית התוס' כמ"ש בקידושין דהא גם קטן נמנה בפסח דשה לבית דאורייתא ועיקר הקושיא אם נימא דשה לבית לאו דאורייתא ושפיר הקשו וע"ז כתבו די"ל דמהכא נפקא לן: