שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן י״ב

ובזה יתיישב דברי הב"י בחו"מ סי' רמ"ג ועיין קצה"ח סי' רמ"ג ס"ק וא"ו ודו"ק. ובזה מיושב היטב דברי אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל סי' א' שהעלה דכוונת החליצה הוא כוונת קנין ותמה הקצה"ח סי' ער"ה דא"כ למה צריך בחליצה שיתכוונו שניהם הא בדעת אחרת מקנה קונה אף שזה אינו מתכוין לקנות ולפמ"ש א"ש דהרי בחליצה כתב רבינו יונה כיון דא"א בשליח לא מועיל כוונת העומד ע"ג וא"כ ממילא ל"מ גם מה שהאחר מתכוין להקנות לה וכמ"ש ואף דהר"ן כתב שם לישב קושית התוס' דלכך קטנה חולצת משום דיש לה דעת אחרת מקנה היינו דבאמת קי"ל כשיטת הרשב"א דכל דאיכא הוכחה כמו בחליצה דזוקקת ונחלצת מועיל כיון דיש לה דעת קלישתא ורמי אנפשי' ומכווני' א"כ לכך מועיל דעת אחרת מקנה וא"כ ממילא בעינן שיתכוונו שניהם דגם בקטנה לא מועיל רק משום דרמי אנפשי' ומכווני' אבל כוונת המקנה שתעמוד במקום כוונת העושה ל"מ ולכך ממילא בגדולה שיכולה לכוין ודאי צריך כוונה וכן מבואר בחידושי הרמב"ן ביבמות דף ק"ד דבחרש כיון דאיכא דעת קלישתא מועיל כוונת החרש והן הן דברי הרשב"א הנ"ל למעיין היטב והקצה"ח חשב שם שדברי הרמב"ן הן כדברי המהרי"ט שמשיג עלה אא"ז ז"ל הח"ץ ולפמ"ש נהפוך הוא אדרבא יש לו להח"ץ עזר וצד מזה ע"ש ודו"ק ובזה יש ליישב מה שהקשה מטור יו"ד סי' קל"ב ולפמ"ש בנכרי דלא מועיל עומד ע"ג משום דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד א"כ ל"מ דעת אחרת מקנה בזה. ומיושב בזה דברי הראב"ד שהקשה שם דסתרי אהדדי ויש להאריך בזה הרבה וליישב כמה קושיות של הקצה"ח שם ואכ"מ כי לא באתי רק להעיר עיני המעיין בדבר חדש ונעלם ת"ל: