שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן י״א

ובזה מיושב קושיות התוס' שם שהקשו דא"כ היינו מדמע. ולפמ"ש א"ש דכיון דאית לי' שותפות שוב אוסר מטעם הגבהה. ובזה מיושב מה דמקשה לל"ב דלצעורי ממנסך וכתב רש"י דהי' יכול לשנות דאית לי' שותפו' ועיין תוס' שם דשייך לצעורי אף ביש לו שותפו' וזה דחוק ולפמ"ש י"ל דניהו דכל שמנסך ממש ל"ש לצעורי דהרי אוסר ליינו ג"כ מ"מ כיון דעכ"פ בעת הגבהה הי' שייך לצעורי ולא אסור שוב בניסוך ממש יקש' דהיינו מדמע וכמ"ש ודו"ק ראה זה חדש. ובחידושי אמרתי בזה דבר נפלא ועמוד והתבונן בזה דהנה בהא דמועיל בקטן דעת אחרת מקנה צ"ב דמה מועיל מה שחבירו מקנה לו סוף סוף הוא אין בו דעת לקנות ועיין קצה"ח סי' רל"ה שכתב דהוא משום זכייה. אך לפענ"ד נראה דהדבר נכון דהרי אף בגט דבעי כוונה לשמה כל שאחרים עומדין ע"ג ומזהירם שיעשו לשמה מועיל וכבר נודע מ"ש רבינו יונה הובא בחידושי רשב"א בגיטין דף כ"ג ובחולין דף י"ב ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' כ"ו דכל שאפשר ע"י שליח כוונת העומד ע"ג הוא ככוונת העוש' מעשה דהו"ל כשליח ע"ש ואף דהרשב"א חולק עליו וס"ל דכל שאיכא הוכח' קצת כחרש וקטן דאית בהו דעתא קלישתא מועיל אחרים עומדים ע"ג משא"כ בשוטה דלית בי' דיעה כלל מ"מ עכ"פ למדנו דכוונת העומד ע"ג מועיל ככוונת העוש' מעש' ולפ"ז בקטן דאין לו דיעה שלימה להתכוין לשם קנין עכ"פ כיון שיש דעת אחרת מקנה עכ"פ נחשב כוונת המקנה כאילו הי' שלוחו אף דאין שליחות לקטן מ"מ הא גוף הדבר עושה הקטן רק שמחוסר כוונה בזה בודאי מועיל הכוונה של המקנה דלא גרע מאילו עומד ע"ג ומכוין דמועיל וז"ב מאד. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הפר"ח שהעלה במים חיים דמותר ליתן המתנות של כהונה לכהן קטן משום דהוה דעת אחרת מקנה ותמה הקצה"ח דבמתנה ל"ש דעת אחרת מקנה כמ"ש בשו"ת מיימוני לספר נזיקין סי' ה' דט"ה אינה ממון והכהן שזוכה במתנות מצד עצמו זוכה ע"ש ועיין בקצה"ח סי' רמ"ג שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דעכ"פ כיון שאין הקטן מחוסר רק כוונה הו"ל כוונת הנותן ככוונת המקבל וזוכה וז"ב מאד. ומעתה ה"ה כאן דניהו דהגזלן א"י להקנות לו אבל עכ"פ במקום כוונת הקטן עומד וקונה. ובזה נראה לפענ"ד דלכך זכין לאדם שלא בפניו דעכ"פ הוא מתכוין לקנות בשבילו והו"ל כשלוחו ולכך בשוטה תלוי בשני הדיעות אם מועיל עומד ע"ג דלפמ"ש רבינו יונה כל שמועיל שליחות מועיל כוונתו משא"כ לשיטת הרשב"א: