והנה בשנת תרכ"ג ערב שבועות הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' ואעתיק לשונו אציעה לפניך מלתא דתמי' לי טובא והוא שאלה השכיח ביו"ט אם מותר להוסיף בו על הקרואים וראיתי בט"ז סי' תפ"ח שכתב ראיה מתוס' מגלה דף כ"ג ד"ה חד שכתבו וחזן שטעה כו' וכן ביו"ט וכו' ואחרון שקרא כמאן דליתא מדכתבו ואחרון שקרא כמאן דליתא והיינו כיון שקרא בטעות ש"מ דבלא טעות אין להוסיף עכ"ל. ומאד יפלא איך דילג על ראש דברי התוס' שכתבו ובשבת ויו"ט ויוה"כ וכו' כיון דמותר להוסיף ע"ש והא דכתבו ואחרון שקרא כמאן דליתא היינו מלת אחרון שקרא החזן בקול בעת קרא את האחרון כמאן דליתא כי בשביל זה לא נשתנה הדין וז"ב ובגוף הדין כתבתי ואכמ"ל עכ"ל הזהב.
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ט׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.