שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ט׳ סימן ח׳

והנה בהא דמבואר במשנה במגלה אין פורסין על שמע ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא פחות מעשרה הנה המשמעות של המשנה וכן נראה מרש"י וברטנורא ורמב"ם דכל אלו הטעם משום דהוה דבר שבקדושה אבל הר"ן חלקן וכתב בקה"ת והפטרה בנביא טעם אחר משום דתקנתא דרבנן הוא לקרותה בציבור וע"ז הראני החריף מוה' יעקב יוטעש ני' קונטרס אחד שכתב למה הר"ן חלקן לשנים והאריך בזה ולבסוף רצה לומר דגם הר"ן מסכים לזה ונדחק ולפענ"ד נראה דהנה הענין דבעי עשרה הוא דלפי שבאלו דברים יש דברים שאם אינם עשרה אין רשאי לעשות כלל כמו קדושה ונ"כ דביחיד וגם ברבים כל שפחות מעשרה אין אומרים כלל וגם האחד מוציא רבים י"ח אם הם עשרה משא"כ אם הם פחות מיוד אז היו כל אחד צריך לומר בפ"ע וא"כ לכך בעי עשרה אבל קה"ת הנה אף אם לא היה עשרה רק פחות היו יכולים לקרות בתורה ואחד לומד והאחרים שומעים ובלימוד אין נ"מ אם מדבר בפיו או שומע וא"ל משום הברכה דבפחות מעשרה לא מברך ז"א דאין הברכות מעכבות ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ו ולכך הוכרח הר"ן לומר כיון דתקנו בציבור ומשום תורת קריאה ולא מתורת לימוד לכך בעי עשרה. ובזה נ"ל לפשוט מה שנסתפק הכ"מ פ"א מתפלה ה"ו אם לדידן שמברכין כ"א בפ"ע על קה"ת איך הדין אם התחיל האחד בעשרה ויצאו מהם אם השני רשאי להתחיל. ולפמ"ש א"ש דהקריאה בציבור נתקן שיהיה עשרה וא"כ כל שהתחיל בעשרה גומר דמצד גוף הענין באמת סגי בפחות מעשרה והברכות אינן מעכבות ורק דגוף הקריאה תקנו בעשרה וא"כ מקרי התחלה כל שהתחיל הראשון בעשרה וז"ב ובזה י"ל קושית הט"א במשנה שם במה דהפסיק במשנה בנ"כ באמצע ע"ש ולדברי הר"ן גם קה"ת הוא משום דרבנן תקנו ולא משום דבר שבקדושה.