שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ט׳ סימן י׳

והנה אף דברי הט"ז תמוהין אבל עכ"פ גוף דברי התוס' סותרין זא"ז דמ"ש בכוונתו דאחרון שקרא הוא מה שקרא החזן בקול אחרון זה דחוק ומצאתי בברכי יוסף סי' רפ"ב שתמה על הט"ז ובדברי התוס' נדחק ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בטעם דאין מוסיפין ביו"ט כתב הר"ן ברי"ף כדי שלא ישוה יו"ט לשבת ושבת חשוב טפי ע"ש ולכאורה רציתי לומר דכיון שבשבת עכ"פ מותר להוסיף שוב מותר להוסיף ביו"ט ולא ישוה לשבת עד"מ בשבת יוסיפו שלשה וביוה"כ שנים וביו"ט אחד וכדומה ועכ"פ יהיה ניכר מעלת שבת ובזה י"ל דאף דנימא דמוסיפין עליהם לא קאי רק על שבת לבד מ"מ כל שמוסיף בשבת שוב מותר להוסיף ביו"ט ג"כ. אמנם התשב"ץ ח"ב סי' ע' כתב דמה שמותר להוסיף בשבת היה בזמן הש"ס דהפותח וחותם לבד מברכין אבל האידנא דכלם מברכין למה יוסיפו ויברכו ברכות לבטלה וצ"ל דלדידן דס"ל דמותר להוסיף הוא דלית כאן משום ברכות לבטלה דכל שאינו רוצה לפטור בברכה אחת לית ביה משום ברכות לבטלה ועמ"א סי' רמ"ג וסי' רט"ו ובשו"ת אא"ז הח"ץ סי' כ"ב ולפ"ז שוב מותר להוסיף בשבת ממילא גם ביו"ט ולפ"ז דברי התוס' מבוארים דלכך מותר להוסיף ומפטיר אינו עולה דכל שא"ר לפטור לית ביה משום ברכות לבטלה אבל בחזן שקרא ושכח חובת היום וקרא מפטיר בס"ת הראשון וא"כ כאן יהיה באמת ברכה לבטלה דהוא כבר חשב שיפטור עצמו בברכת מפטיר ובאמת טעה וה"א דאסור להוסיף לזה כתבו כיון דטעה שוב הוה כמאן דליתא וא"כ דברי התוס' נכונים ודברי הט"ז תמוהים ודו"ק.