שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ט׳ סימן ו׳

והנה בגוף הדין המבואר בסעיף וא"ו הנ"ל דאם טעה הש"ץ וסיים הפרשה עם הששי יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי דהמפטיר עולה מן המנין לכאורה קשה הא אף דעולה מ"מ לא מועיל שיקרא מה שקרא כבר דמ"מ אין עולה וכמ"ש המ"א ס"ק ג' והביא ראיה מסי' קל"ז וכפי הנראה לזה כוון הע"ש שהביא מכאן ראיה דעולה למנין אף שקורא מה שקרא הקודם אבל באמת המ"א מדמהו לפרי החג דכל דא"א בע"א עולה וה"ה כאן א"א בע"א דהא כבר קרא כל הסדרא ולפי הנראה לזה כוון המ"א במ"ש בס"ק י"ז עסס"י קל"ז דלא כע"ש והיינו בכאן דמי לפרי החג. אבל לפענ"ד היה נראה דברי ע"ש נכונים דבאמת יוצא מה במה שקרא הקודם ול"ד לסי' קל"ז דכל דאפשר אין קורין דהנה הטעם שאינו עולה לו אם קורא מה שקרא ראשון נראה לפענ"ד ברור דזה ודאי דעכ"פ עשרה פסוקים בין הכל בב' וה' ובי"ט כל תענין המועדות ובשבת כל הסדרא זה ודאי צריך להיות רק שזה השני או השלישי קורא כל מה שקרא הראשון וכדומה ולפ"ז בשלמא בב' וה' שתקנו שלשה ואסור להוסיף דלא רצו חז"ל להטריח על הציבור שהן ימי מלאכה א"כ אם יקרא עם הראשון והשני כל הענין ואח"כ יקרא כל מה שקראו הראשונים א"כ יתבטל תק"ח דהרי שהו יותר ממה שהי' צריכין לשהות דהרי לא הי' צריכים לשהות כ"כ שבכל הקריאה לא היה אלא עשרה פסוקים וכדומה וא"כ כל שחזרו וקראו הי' שוהין יותר ואף במקום שלא שהו יותר חז"ל עשו משום לא פלוג ואמרו שאינו עולה וא"כ ממילא לא יקראו יותר מכדי הצורך ועי"ז יקראו כל השלשה כל אחד מה שלא קראו קודם אבל בשבת ויו"ט דמותר להוסיף לדידן א"כ מה בכך שיחזור ויקראו מה שקרא הראשון והא מ"מ כל שקראו כל הסדרא מה בכך הא כל שהסדרא דיומא בשלימות מה בכך שחוזר וקורא מה שקרא הראשון הא יכול לברך על התורה כל שקורא בה ולכך שפיר עולה וז"ב ול"ק מסי' קל"ז דשם מיירי בחול דאינו רשאי להוסיף וא"ל דהוה ברכה לבטלה דז"א דהא קיי"ל דמותר להוסיף ולא היה ברכה לבטלה ובאמת שהתשב"ץ כתב דהוה ברכה לבטלה והמ"א ס"ק א' מביאו אבל לא קי"ל. והטעם נראה לפענ"ד דבאמת אף דהיה יכול לפטור בברכה אחת ולא לחזור ולברך מ"מ ל"ח ברכה לבטלה וראיתי בתשב"ץ עצמו בח"ב סי' ע' בהג"ה וראיתי שם בגוף התשב"ץ שכתב ראיה דהוה ברכה לבטלה דחוזר וקורא מה שקרא הראשון מיומא דף ע' משום דברכה שא"צ. ובאמת שגם שם דעת רמ"ע מפאנו סי' נ"ט דדוקא שם הוה ברכה שא"צ ועיין מ"א סי' רט"ו שהב"ש דחה דבריו אבל אין ענינו לזה דבשלמא במה שקרא כבר אפשר לומר דהוה ברכה שא"צ אבל מה שמוסיף לקרות מחדש יותר על שבעה קרואים פשיטא דלא מקרי ברכה שא"צ שהרי כשקורא בתורה צריך לברך אף שאם היה רוצה לא היה קורא אבל כשהוא קורא למה לא יוכל לברך. ואדרבא נלפענ"ד דבזמן הש"ס שהיה הראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה א"כ אם נתחדש אח"כ שרצו להוסיף או שבא אחד באמצע הקריאה בזה פשיטא דדעת המברך הראשון לא הי' רק על שבעה קרואים והיו צריך לברך מחדש והם לא היו נוהגין לברך היה החשש משום הנכנסים והיוצאים אבל כעת שכל אחד מברך פשיטא דל"ש ברכה שא"צ וא"כ בנ"ד אינו מקרי ברכה שא"צ ואדרבא כל שעולה להשלמת שבעה לא היה כ"כ ברכה שא"צ כמ"ש התשב"ץ שם והמעיין יראה שזה המעשה של התשב"ץ נשאל גם להריב"ש והריב"ש התיר והתשב"ץ חולק עליו והך דס"ב בש"ע הוא מהריב"ש וא"כ הדין עם התשב"ץ שכ"כ בש"ע דיש אוסרים וכן נהגו ודו"ק היטב ועיין לדו"ז בישי"ע מ"ש על התשב"ץ ולפמ"ש א"ש ודו"ק: