שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ט׳ סימן ג׳

ומעתה בנ"ד שקראו וטעו וחשבו שעולה למנין וסברו שהוא שביעי ואמרו קדיש נראה לפענ"ד ברור שצריך לחזור ולקרות עוד אחד מלבד המפטיר כנלפענ"ד וד' יראני מתורתו נפלאות ומה שאמרו קדיש שנית תלוי במחלוקת המהר"ם והרא"ש שהביא הטור שכתב שאין לומר קדיש אח"כ ובאמת לא ראיתי ברא"ש איה מקום כבודו והב"י לא ציין כלל וכפי הנראה כיון שהטור כתב שהרא"ש היה אומר משמע שכן אמר בע"פ לא בכתב כמ"ש הב"י בכמה מקומות. ומדי דברי זכור אזכור מה דהקשה המהרש"א בתוס' שם דלפי מה שדמו התוס' ת"ב ותעניות לשבת ויו"ט א"כ הי' להם להקשות שלמה לא הקשה הש"ס על מ"ד דאינו עולה מהמשנה שהובא בדף כ"ב גבי חל להיות בשני וחמישי שלכ"ע בין לת"ק ובין לר"י המפטיר מהמנין והיא קושיא גדולה. וכפי הנראה כוונתו שיש מקום לחלק בין שבת ויו"ט לת"ב ע"ש ובאמת שהתוס' בתענית דף כ"ט הרגישו בעצמם בראיה זו. אמנם לפענ"ד י"ל מלבד דיש לדחות דר"י באמת ס"ל דאין המפטיר מן המנין וכמו שהקשו התוס' בעצמם בדף כ"ב ד"ה ולר"א ותירוץ התוס' הוא דחוק אף גם דבאמת הקשה דו"ז בישועת יעקב ז"ל די"ל דבת"ב שיש ביטול מלאכה לכך המפטיר מהמנין אבל י"ל דכל הטעם שיש בו ביטול מלאכה מבואר ברש"י בדף כ"ב דמותר לעשות מלאכה במקום שנהגו ולפ"ז לדידן דקי"ל בסי' תקנ"ד דעד חצות אין עושין מלאכה א"כ לדידן ל"ש ביטול מלאכה ושפיר הביאו התוס' ראיה ולפ"ז (לדידן) מהמשנה לא הוה מצי למפרך די"ל דכל דמיירי במקום שנהגו לעשות מלאכה. עוד אמרתי שם בהא דאמר הש"ס בטעם דאינו עולה דכיון דאמרו דהמפטיר צריך לקרות בתורה מפני כבוד התורה לכך אינו עולה. והנה בהא דאמרו מפני כבוד התורה נדחק רש"י שיאמרו שתורה ונביא שווים והיא תמוה דמה זלזול יש ואדרבא חמורין ד"ס יותר מתורה ומכ"ש כשהם ביחד דשייך זלזול וכמ"ש המ"א בסי' קפ"ד לענין ברכה רביעית של בהמ"ז. אך נראה דהכוונה היא דכיון דבימי המשנה הי' הראשון מברך לפניה ואחרון לאחריה וא"כ כשלא יקרא המפטיר בתורה רק בנביא לבד הי' מברך על הנביא לפניה ולאחריה כדאמרו במשנה דגם על הנביא מברך ועיין בחידושי פ"י שם וא"כ הי' הנביא מברך לפניה ולאחריה ולא התורה ולא הי' כבוד לתורה לכך תקנו שיקרא בתורה וא"כ מברך לפניה ולאחריה כיון שאינו מן המנין א"כ אינו בכלל השבעה והאחרון כבר הפסיק בברכה לאחריה וא"כ זהו סברת הש"ס דלא יעלה למנין וז"ב מאד מאד. ובזה י"ל דממילא לדידן דמברכין כלם לפניה ולאחריה מהראוי שיעלה למנין ודו"ק היטב כי יש להאריך בזה ואכ"מ. עוד פש גבן לברר ניהו דהי' צריכין לקרוא עוד אחד שימלא הקריאות אבל איך יצאו במה שקראו שנית מה שקרא הראשון דהרי מבואר בסי' קל"ז ס"ו דאינו יוצא רק כשמוסיף אבל באמת מלבד דהכא לא מקרי אפשר דכבר קרא כלו והוה כפרי החג דלא אפשר אף גם די"ל דשם מיירי כשלא קראו להראשון יותר ממה שצריך לקרות לו א"כ אין השני יוצא אבל כל שקראו להראשון יותר מהצורך בשביל שטעו כהך עובדא א"כ למה לא יצא השני והא באמת נשאר להשני כשיעור רק שבטעות נקרא לראשון וא"ל מאחר שכבר נתברך בראשונה דז"א דאטו אסור לברך שנית דבאמת כל קריאה וקריאה צריך ברכה ועיין מ"א סי' רפ"ב ס"ק ט"ו בשם מ"כ ורק שכבר קראו להראשון א"כ זה דוקא כשהי' כשיעור ולא כשקראו יותר. ובלא"ה גוף הדין שכתבו הגאונים בסי' קל"ז הנ"ל אינו מוסכם וכבר נתבאר כל הדין בחיבורי מגן גבורים ח"ב שם ע"ש באורך וא"כ פשיטא דאין קפידא בזה ע"ש ובפרט היכא דלא אפשר בע"א ודו"ק ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת סי' ט"ו חאו"ח. אחר זמן רב שכתבתי זאת הגיעני ספר ברכי יוסף וראיתי בסי' רפ"ב שהעיר על הש"ע מדברי הרי"ף והרמב"ם ע"ש שהניח בקושיא ות"ל חלקי אמרה נפשי בזה: