שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ט׳ סימן ב׳

מעשה אירע בשבת פ' בהר בחקותי שנת תר"ב הייתי בבה"כ להתפלל וותיקין כדרכי ואירע שלא זימן השמש איש שיקרא התוכחה ושאלו את פי מה לעשות והוריתי לקרותו בלא גברא כמ"ש האחרונים ולדעתי זה נכון יותר מלשכור בשבת שנראה כשכר שבת ובתשובה אחת הארכתי בזה וקראו כך בלא גברא והנה הי' ראוי להיות חמישי אבל כיון שלא ברכו לפניה ולאחריה וקראו כך בלא גברא לא נחשב למנין ואחר התוכחה קראו אחד ואמרו שיעמוד לששי והזהרתי את האיש ואמרתי כי זה הששי לחמישי יחשב אח"כ קראו לאחד לשביעי ומשקראו לשביעי דעתם הי' לקרות כל הסדרא וגערתי בם ואמרתי שיסיימו באמצע ולא יקראו כלו ויהיה הוא הוספה ויקראו אחר לאחרון כדי שיהיה שבעה קרואים מלבד המפטיר ואותו האיש להיוהו רוצה להיות בסוף סיום הסדר כדרכו תמיד וגם בוש להיות בהוספה קרא הקורא עמו כל הסדרא וכמה פעמים אמרתי להם ולא השגיחו וקראו כלו שהם ע"ה ולא ידעו שהתוכחה לא עלה למנין מטעם שכתבתי וכאשר קראו כלו אמרו קדיש אח"כ בא לשאול אותי מה יעשו וחרה אפי בהם על כי לא שמעו בקולי בראשונה ועניתי עשו כפי העולה על רוחכם וע"ז הי' שם זקן אחד יודע קצת ספר והורה להם לקרא אחד לאחרון פעם אחרת ועשו כן ואחרי זה אמרו קדיש פעם שנית ואח"כ קראו למפטיר. וע"ז אמרתי לתת עין מה משפט הדבר מכאן ולהבא. והנה בראשית ההשקפה תמהתי על הוראת הזקן שהדבר מפורש בטוש"ע סי' רפ"ב ס"ו וז"ל אם טעה הש"ץ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש א"צ לקרות עוד אחד אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי דקי"ל מפטיר עולה למנין שבעה עכ"ל. ומקורו מבואר בטור שכ"כ המרדכי ס"פ הקומץ בשם הר"ם מרוטענברג והכלבו והשבלי לקט בשם מס' סופרים החזן שהוא קורא בתורה פחות מזו כסבור שקרא ז' יחזור ויקרא וימלא ז' קריאות. והנה כאשר ראיתי הדברים בהשקפה ראשונה נחרדתי ע"ז. ובראשית ההשקפה תמהתי דלשון המ"ס סתום דאולי הכוונה שיחזור וימלא ז' קריאות מלבד המפטיר ולשון הב"י מורה שהמס' סופרים יסכים למהר"ם מרוטנבערג וכן נרשם בבאר הגולה וחפשתי במס' סופרים ויגעתי ומצאתי איה מקומו והוא בפי"א הלכה ד' ונפלאת היא בעיני שכפי הנראה סמך הב"י על השבלי לקט ולא עיין במקומו שבמס' סופרים שלפנינו מבואר בהדיא שם דיפטיר בשמיני הרי בהדיא להיפך ממהר"ם מרוטנבערג ועיינתי ברי"ף פ"ג דמגילה והוא כתב דקי"ל מפטיר עולה והביא ראיה מהא דאמרו חל להיות בואתה תצוה קורין שיתא בואתה תצוה וחד בכי תשא ואח"כ כתב בשם רב נטרונאי גאון דה"מ כשלא אמרו קדיש אבל כשאמרו קדיש זה מורה שכבר סליק המנין של הקרואים ואין המפטיר מצטרף וכ"כ הרמב"ם פי"ב מתפלה הלכה י"ז וכ"כ במאירי במגלה שם בשם הגאונים וכן הסכים הר"ן שם ובראותי כן תמהתי מאד על כי לא הזכיר הב"י כלל בכל הסי' שם סברת רב נטרונאי גאון ז"ל והרי הוא היפך המהר"ם והכל בו הנ"ל שהרי באמרו קדיש קודם ודאי דאין המפטיר עולה מן המנין ואיך כתבו הם להיפך שכשאמרו קדיש א"צ לחזור ולקרות ומאד גדלה התמיה בעיני על הב"י והאחרונים שסתמו הדברים ולא זכרו כלל כל הגדולים הנ"ל וכאשר הייתי במבוכה הנ"ל אמרתי אל לבי דבזה שוב אין ראיית הרי"ף לדידן ראיה כלל דהרי התוס' במגלה דף כ"ג בד"ה כיון כתבו דבימי הש"ס לא נסדר הקדיש כלל קודם המפטיר רק אחר הש"ס נתקן כדי להודיע שאינו ממנין השבעה ע"ש וא"כ לכך אמרו בש"ס דשיתא קרו בואתה תצוה וחדא בכי תשא דכל שלא אמרו קדיש ודאי המפטיר עולה משא"כ אנן בדידן דאומרים קדיש בודאי אינו עולה וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם בשם ר"נ גאון ז"ל וכן הסכימו התוס' דמש"ה נתקן הקדיש. ומן האמור תמה תמה אקרא על התוס' שם ד"ה חד שכתבו דר"ת פסק כמ"ד עולה ולכך בתענית במנחה ובתשעה באב המפטיר השלישי וכן ביוה"כ במנחה אבל בשבת ויו"ט ושבת ויו"כ שחרית לא הוה המפטיר מן המנין כיון שמותר להוסיף יוצאין ידי כל הדיעות ע"ש והדבר יפלא למה להם כל זאת והא ההבדל מבואר דבת"ב או תענית מנחה דאין אומרים קדיש לכך המפטיר מהמנין משא"כ בשבת ויו"ט דאומרים קדיש לכך אינו מן המנין ועיינתי בהרא"ש וראיתי שבתחלה הביא דברי התוס' הנ"ל ומסיים בסוף וז"ל ודבר זה תלוי בזה שנהגו להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר הנה כפי הנראה כיון להחילוק הנ"ל וסתם הדברים עכ"פ יהיה איך שיהיה הדבר מבואר שלא כשיטת המהר"ם הנ"ל ובתוס' שם כתבו אח"כ וחזן שטעה וגמר כל הסדר של שבת יחזור ויקרא השביעי. וכפי הנראה משמע דאין המפטיר עולה ובב"י הביא זאת וכתב עליו הד"מ דמיירי כשלא אמרו קדיש וכפי הנראה כוון הד"מ ליישב שלא יסתור שיטת המהר"ם ומחלק דהמהר"ם לא אמרו רק כשאמר קדיש והתוס' מיירי בלא קדיש והוא תמוה מאד דאדרבא כשלא אמר קדיש בודאי ראוי שיעלה למנין וכשאמר קדיש גרע טפי וכמ"ש עכ"פ דברי הטור בשם המהר"ם תמוה. וכאשר השקפתי בזה אמרתי דהנה מקום אתי לחלק בדבר דהנה כל הטעם דקדיש מפסיק שלא יעלה למנין ביארו הרי"ף והמאירי משום דכל שהקדיש ע"כ גמר בלבו שכבר נשלם מנין הקרואים ושוב מהראוי שלא יצטרפו. ולפ"ז זה דוקא כשטעה במנין הקרואים וסבר שכבר נשלם המנין שבעה א"כ כל שהקדיש ע"כ סבר שכבר השלים המנין ואינו מהראוי שיצטרף אבל כשבאמת יודע שעומד בששי רק שטעה בהסדר שחשב שעוד יש לו הרבה לקרות ובתוך כך טעה וגמר הפרשה וכיון שראה שהשלים הסדר אמר קדיש כדרך שאומרים בגמר וא"כ הרי לא כוון לגמור מנין הקרואים א"כ למה לא יעלה המפטיר למנין כל שידע שעוד לא השלים המנין. ומעתה המהר"ם שמיירי שטעה וסיים הפרשה עם הששי אבל ידע שעומד בששי שפיר כתב שמשלים במפטיר אבל המס' סופרים כתב בסבר שכבר קרא שבעה ובכה"ג ודאי צריך להפטיר בשמיני ומדוקדקים דברי המהר"ם והש"ע והמ"ס וגם התוס' מיירי בגוונא דמס' סופרים וז"ב ודו"ק: