שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ח׳ סימן ח׳

ובזה מיושב דמהראוי לפסול עדים קטנים משום שאין שייכים באותו דבר דאין מקחן מקח ואין להם דעת. ולפמ"ש פריך הש"ס לדידן דתקנו מקח וממכר לפעוטות. ובזה מיושב מה דק"ל טובא דפריך הש"ס על הא דתקנו מו"מ ה"נ דעדותן עדות ומשמע דהא מה"ת פסולין עדים קטנים וקשה אם ידע דמה"ת פסולין ע"כ מקרא דאנשים ושוב מה ק"ל דהוה פסול הגוף וכמו דמשני באמת ולפמ"ש א"ש דהוה ס"ד משום דלא מכווני או שאינם בני מו"מ והם עדות שאילה"ז ולזה פריך כיון דתקנו שיהיה מקחן מקח א"כ הם בני כוונה ולדידן א"צ דו"ח למה לא תהיה עדותן עדות ומשני דפסול הגוף הוא וגם באמת קטן שהזיק חייב לשלם כשיגדל מתק"ח ועיין באו"ח ס"ס שמ"ג ובט"ז ומ"א שם ומה שציינתי על הגליון שם ודו"ק היטב ובשנת תרי"ג ב' אלול ראיתי בטורי אבן בר"ה דף כ"ד גבי הא דאמרו אימר כביתא דעיבא והקשה דמשמע דלא בעי כוונה להעיד והא בתוס' ישנים בכריתות כתבו דבעי כוונה להעיד. ולפענ"ד ל"ד דבשלמא בעסק ד"מ צריך כוונה להעיד דאף שרואה הדבר א"י אם במתנה או בהלואה ולכך צריך שיכוין להעיד ואז ידע תוכן הענין אבל בקה"ח כל שרואה הלבנה מה כוונה שייך בזה כל דליכא למטעי בכוביתא דעיבא בודאי כשר אף שלא כוון ודו"ק. ובזה יש לפרש הא דאמרו בקידושין דף מ"ג דס"ל לדב"ר שילא דאין שליח נעשה עד משום דכיון דשלוחו של אדם כמותו הו"ל כגופי' ובח"מ סי' ל"ה ס"ק א' ומה בכך דהו"ל כגופי' הא בע"ד גופי' כל דנסתלק מנגיעת ממון יכול להעיד כדאמרו נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולפמ"ש התוס' ישנים י"ל כיון דבע"ד הו"ל נוגע א"כ לא כוון להעיד דלא ידע שיסתלק מהנגיעה א"כ לא כוון להעיד והו"ל תחלתו בפסול ואף דבממון תחלתו בפסול כשר כמבואר סי' ל"ד סט"ו אבל שם הטעם דכל שנסתלק מהנגיעה שוב הו"ל כאילו נכנס אחר דמעולם לא נפסל ע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ג ולפ"ז לכך נאמן בעל המקח דאח"כ הוה כאיש אחר ולפ"ז זה בבע"ד גופא דאח"כ כשנסתלק מהמקח הוא כאחר אבל שליח דמעולם לא הי' לו נגיעה רק דנפסל משום דהו"ל כבע"ד א"כ תמיד הוא כבע"ד ופסול דאימת נסתלק שליחותו שלא יהיה כגופו. ובזה יש לפרש מ"ש בירושלמי אמר ר"א הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא וכתבו התוס' דהיינו לאחר שנתקנה שבועת היסת והדבר תמוה דא"כ למה א"ר יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו בכסף נמי ואמאי הא הו"ל נוגע ועיין בח"מ שם ס"ק ה'. ולפמ"ש י"ל דהירושלמי לא ס"ל דעד הצריך שבועה אינו עד ורק דפסולו בשביל דכל דהוה נוגע שוב לא כוון להעיד ופסול וע"ז ס"ל לר"י דכל שמה"ת נאמן שוב נתכוין להעיד ובדרבנן לא פסלינן משום דלא כוון להעיד ודו"ק היטב: