שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י׳ סימן ב׳

ע"ד ההגרים הנמצאים במדינה ומנהגם למול אחר י"ג שנה אם מצוה לישראל למולם או לא. הנה כבר האריך בזה הגאון בעל שאגת ארי' סי' מ"ט והביא שנחלקו בזה רש"י והרמב"ם ושיטת רש"י דבני קטורה לא נתחייבו רק אותן ששה בנים שהי' לאברהם אבינו מקטורה לא זרעם אחריהם אבל הרמב"ם בפ"י ממלכים כ' שבני קטורה שהם זרעו של אברהם אחר ישמעאל ויצחק חייבים במילה והואיל ונתערבו היום ב"י בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה ע"ש שעיקר הכוונה שגם ב"ק בעצמם אינם נהרגין כפירוש הכ"מ שם ולא קאי על תערובות ב"י וב"ק ועיין במלמ"ל שם שלא כ"כ. והנה מה שהאריך שם אם כפירש"י או כרמב"ם ולא הכריע עיין בש"ס זבחים דף פ"ב דקראו בני קטורה ומשמע דע"כ נמולו עכ"פ וערש"י ובח"א במהרש"א שם נראה קצת כשיטת רבינו ועיין בחידושי ריטב"א בע"ז דף כ"ז דפירש כשיטת רש"י. אמנם באמת לפירוש רבינו יקשה דא"כ משמע דב"ק נקראו זרע אברהם ומריב"ש הובא ברמ"א או"ח סי' תקצ"א לענין לזרעו של יעקב לא נראה כן ועמ"א ופר"ד ומהרי"ט בחלק או"ח סי' וא"ו ונניח זאת והנה הש"א שם הקשה קושיא חזקה שם דאף לשיטת רבינו דב"ק נתחייבו במילה אף זרעם אחריהם מ"מ אחר שבלבל סנחרב את העולם א"כ הכל פטורים ממילה דאזלינן בתר רובא דעלמא דמה"ט התירו חכמינו ז"ל גר עמוני לבא בקהל כדתנן במס' ידים פ"ד ובברכות דף כ"ח וכן קי"ל כמ"ש רבינו פי"ב מא"ב וה"ה כאן והניח בקושיא ולפענ"ד נראה דבר חדש דכבר כתבתי בחידושי כ"פ סברא דע"כ לא אמרינן דאזלינן בתר רובא אלא בדבר פרטי ובזה שייך לומר דאזלינן בתר רובא אבל להלך בתר רוב ולבטל המיעוט לגמרי זה א"א דמ"מ ישנו להמיעוט בעולם וכעין זה כתבו בשם הרמב"ן דלעשות תקנה תקנו אף מפני המיעוט דהרי גם המיעוט ישנו בעולם ולפ"ז בשלמא שם בגר שבא להתגייר ואנן מסופקים אם הם מעמוני או משאר כותים אמרינן שפיר דאזלינן בתר רובא דעלמא ובזה אין אנו עוקרין המיעוט מעולם דאנחנו מודים דישנו לעמון בעולם רק שאותו איש הפרטי הוא מהרוב אבל כאן שעי"ז שאנו אומרים שפטורין ממצות מילה נתבטל מצות מילה מב"ק מכל וכל זה א"א דאי אפשר לומר דנתבטל המיעוט מהעולם והרי ישנו לב"ק בעולם ולכך לא אזלינן בתר רובא בזה כנלפענ"ד ברור. ומדי דברי זכור אזכור דבגוף הענין דיהודא עמוני שר"ג אמר לו שאסור מקרא דלא יבא עמוני עד עולם ור"י אמר לו שבא סנחרב ובלבל את העולם הדבר תמוה דאף בלא סנחרב יקשה כיון דיהודא עמוני בא אלינו להתגייר א"כ מה"ת לא נימא כל דפריש מרובא פריש ואטו ידענו בבירור דזה עמוני מוחזק מאבות אבותיו והוא בעצמו אינו יודע ואינו נאמן לפסול את בניו כדאמרו ביבמות דף מ"ז וצ"ל כיון דהדרא לניחותא הו"ל קבוע וכדאמרו בנזיר דף ל"ב ולכך ל"ש להלוך בתר רוב ושפיר אסור ולכך חידש ר"י דסנחרב בלבל את העולם וא"כ ל"ש דהדרא לניחותא דהא הגלם ממקום למקום ולא ניכר מקום קביעתם ובקבוע שאינו ניכר לא אזלינן בתר קבוע וכמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב ועיין בסי' ק"י בב"ח ופר"ח. ובזה י"ל דלכך אמר ר"ג דכתוב אמר ושבתי את שבות עמון וכבר שבו והיינו כיון דעכ"פ הבטיחם שישובו הו"ל הדר לניחותא וע"ז השיב ר"י דעכ"פ כל שלא שבו שוב לא ניכר הקביעות עדיין והו"ל פירש ואזלינן בתר רובא.